מדינת ישראל נ' שוקרון(עציר)

גזר דין

1.הנאשם הורשע על פי הודאתו בביצוע עבירות של התפרצות למקום מגורים בכוונה לגנוב מתוכו, גניבה, מסירת ידיעות כוזבות בעבירה מסוג פשע, קשירת קשר לביצוע פשע והיזק בזדון.

כך לאחר שהודה כי בשעות הצהריים של יום 8/8/09 ולאחר שקשר קשר עם אדם נוסף בשם יורם עמר (להלן: "עמר"), התפרץ לדירתה של המתלוננת דרך חלון הבית בשעה שעמר מאבטח את הבית מבחוץ, שבר את מנעול חדר השינה וגנב מתוכו תכשיטים ו-250 ₪ במזומן.

כך גם לאחר שהודה כי למחרת היום פנה למשטרה ומסר כי אדם בשם שמעון עובדיה הוא שביצע את הפריצה הנזכרת.

2.בפתח טיעוניו לעונש ביקש ב"כ המאשימה להדגיש את חומרתן של עבירות ההתפרצות, את הסלידה החברתית מהן ואת הנזק הרב שהן גורמות למי שנפגע מהן. בשים לב לאמור ונוכח עמדת הפסיקה, עמד על הצורך להחמיר בענישה.

עוד הוסיף כי אין בנסיבותיו האישיות של הנאשם כדי להצדיק כל סטייה מן האמור.

כך במיוחד נוכח עברו הפלילי העשיר (הכולל 28 רישומים פליליים בגין עבירות סמים, עבירות רכוש, תקיפת שוטרים ועבירות נוספות) ונוכח המאסרים הרבים שריצה, אשר מעידים כי בחר באורח חיים עברייני. כך גם לאור העובדה שבמעשים המיוחסים לו בתיק שבנדון הוסיף חטא על פשע שעה שמסר את שמו של אחר כאחראי למעשה, וכאשר לאור האמור, עוכב האחרון לחקירה, נחקר באזהרה, ושוחרר רק לאחר שהובהר כי אינו קשור להתפרצות הנזכרת.

נוכח מכלול המתואר ביקש ב"כ המאשימה להעדיף במקרה זה את אינטרס הציבור והשמירה על בטחונו, ולהרחיק הנאשם מהחברה לתקופה ארוכה – במצטבר לעונש המאסר אותו הוא מרצה כעת – וכן לגזור עליו עונש מותנה לתקופה המקסימאלית הקבועה בחוק, קנס כספי ופיצוי למתלוננת.

3.מנגד ביקש ב"כ הנאשם להסתפק בהטלת תקופת מאסר קצרה, תוך שביקש להתחשב במכלול נסיבותיו ולהותיר בו תקווה לשיקום. בעניין זה הדגיש כי הנאשם נקי מסמים, כי יש לו בת התומכת בו, וכי מטרתו להתרחק ממגדל העמק ולהשתלב מחדש בחברה. עוד הוסיף כי יש להביא בחשבון העובדה שמשך השנתיים בהם שהה הנאשם באילת ועד שפוטר מעבודתו שם וחזר למגדל העמק, לא הסתבך בפלילים.

בתוך כך ציין כי יש לשקול לטובת הנאשם את הודאתו הכנה והבעת החרטה מצידו, וכן את העובדה כי הנזק שנגרם לדירת המתלוננת היה פעוט, וכי הרכוש הגנוב הוחזר.

בעניין זה ביקש ב"כ המאשימה לציין כי התכשיטים והכסף לא הוחזרו, אלא ארנקים ריקים וכרטיסים שונים.

4.הנאשם מצידו ובטיעון שבכתב (נ/1), הביע חרטה על דרך חייו בעבר, וביקש כפרה וסליחה תוך שהביע רצון להשתקם ולשוב לדרך הישר, במיוחד למען אשתו וילדיו.

5.ספק אם יש צורך להכביר מילים אודות חומרתן של עבירות הרכוש והנזק הנגרם מהן לציבור ככלל, ולנפגעי העבירה בפרט. עבירות אלו הפכו מזמן "מכת מדינה", מקור דאגה וטרוניה לאזרחים רבים ולפגיעה בתחושת ביטחונם (ראו דברי כב' השופט א' רובינשטיין ברע"פ 1708/08 לוי נ' מדינת ישראל, תק-על 2008(1), 3448), וראו גם דבריו – בשינויים המחוייבים – בבש"פ 3453/05 אברג'יל נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(2), 1047, 1048 לפיהם:

"נקל לשוות בנפשנו את תחושתו הקשה, את אבדן הבטחון ואת הייאוש הקודר של קרבן עבירה, אם משגילה בשובו לביתו כי פרצו אליו ורכושו נגנב, ואם כשיוצא הוא את הבית כדי לגלות כי רכבו שהחנה אמש נעלם ואיננו."

6.בהתאם נקבע גם הצורך להחמיר עם מבצעי עבירות הרכוש ולהרחיקם מן החברה, וכדברי כב' השופט רובינשטיין בעניין לוי הנזכר:

"ראוי כי פורצים או פורצים בפוטנציה יידעו כי עלולים הם למצוא עצמם, משיילכדו, מאחורי סורג ובריח - כדי לפטור מעונשם, ולו לתקופת מה, את הציבור." (שם, בעמ' 3450).

וכך ביתר שאת כאשר מדובר במי שעברו הפלילי מכביד, ויפים לעניין זה דברי כב' השופט ס' ג'ובראן ברע"פ 10537/08 ישראל נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 6/1/09, פורסם ב"נבו":

"בית משפט זה עמד לא אחת על הצורך להחמיר בענישתם של עבריינים הפוגעים ברכוש הציבור ובתחושת הביטחון שלו... הדברים יפים שבעתיים מקום בו מדובר בעבריין רצדיביסט שלא נרתע ממאסרים קודמים וממאסר על תנאי שריחף מעל ראשו עת יצא לביצוע העבירה הנוכחית." (ההדגשה אינה במקור).

7.עיון בעברו הפלילי של הנאשם מעלה כי לחובתו שורה ארוכה של הרשעות, בין השאר בעבירות סמים ורכוש, וכי ריצה מאסרים רבים.

כל אלה לא הרתיעו את הנאשם מלשוב ולבצע העבירה שבנדון, באור יום ולאחר תכנון מוקדם עם אדם נוסף, ובהמשך אף לנסות ולהפליל בביצועה אדם אחר.