מדינת ישראל נ' שופל

הכרעת דין

האישום

על פי עובדות כתב האישום ביום 18.06.12 בשעה 10:50 קיבל הנאשם דו"ח ברירת משפט (1,000 ₪) בגין שימוש בטלפון שלא באמצעות דיבורית תוך שהרכב בו נהג מצוי בתנועה והכל בניגוד לתקנה 28(ב) לתקנות התעבורה תשכ"א- 1961.

הנאשם ביקש להישפט ובמועד ההקראה כפר במיוחס לו ואמר: "לא נגעתי בטל' ולא עשיתי בו שימוש".

דיון בראיות והכרעה

מטעם התביעה העיד השוטר ברזלון רועי, שרשם הדו"ח. מדובר בשוטר תנועה וותיק. לדבריו, ביום 18.06.12 נסע על אופנוע משטרתי סמוי בצמוד לרכבו של הנאשם והביט פנימה דרך החלון הימני כאשר הבחין כי הנהג אוחז בטלפון סלולרי בגובה הבטן. אז הורה לו לעצור. בניגוד לשוטר הנוסע במכונית, כאן היה לשוטר יתרון שיכול היה להיצמד למכונית ולהבחין הבחן היטב במתרחש בה.

מעדות השוטר ומהדו"ח עליו חתום הנאשם עולה כי תגובת הנהג בעת כתיבת הדו"ח הייתה "החזקתי את המכשיר לכמה שניות, אפילו לא דיברתי, לא עשיתי בו שום שימוש."

בניגוד לתפיסה הרווחת בקרב הציבור, לא מדובר רק באיסור דיבור בטלפון כי אם באיסור אחיזה ושימוש, שלא באמצעות דיבורית. סעיף 28 (ב) (1) לפקודת התעבורה תשכ"א- 1961 נוסח כדלקמן:

"(1)בעת שהרכב בתנועה, הנוהג ברכב –

(א)לא יאחז בטלפון קבוע או נייד, ולא ישתמש בהם ברכב אלא באמצעות דיבורית;

נאשמים שמגיעים בתום לב לבית המשפט וטעותם מתבררת במועד ההקראה, מאפשר להם בית המשפט לחזור בהם מבקשתם ולשלם את הקנס המקורי ללא כל תוספת קנס כפי שנהוג להשית על מי שביקש להישפט על דו"ח ברירת משפט והורשע. אחרים העומדים על כפירתם וטוענים כי אף לא החזיקו המכשיר ולו לשניה אחת וכי דבריהם כפי שנרשמו בדו"ח אינם משקפים את שארע, יש לבחון עדותם הבחן היטב שמא עדות כבושה היא.

מעדותו של הנאשם קיבלתי את הרושם כי תגובתו הראשונית לשוטר משקפת את אי ידיעתו אודות האיסור שבהחזקת המכשיר הנייד תוך כדי תנועת הרכב, ואילו בפני ביקש לתקן ולטעון כי לא החזיק המכשיר, הוא לא טען כי השוטר שיקר או המציא את הדברים שרשם בשמו, אלא שהדברים הוצאו מהקשרם וכי קיימת בעיה "תחבירית" בהבנת הכתוב. לא מצאתי בעיה כזו, ואף הנאשם לא מצא לנכון לציין בפני השוטר כי רשם דברים לא מדויקים בעת שחתם על הדו"ח. הנאשם העיד כי חתימתו מעידה על קבלת הדו"ח ולא על אמיתות הדברים הרשומים שם, אולם אדם קפדן כמו הנאשם, היה מן הסתם מסרב לחתום, לו היה נוכח כי נכתבה מילה אחת שלא נאמרה על ידו.

הנאשם ניסה להטיל ספק בעדות השוטר כאילו אשת הנאשם שישבה לידו הסתירה לשוטר את שדה הראיה, וכי היא זו שהחזיקה את הטלפון – טענה שבחר הנאשם לא לטעון כשהעיד תחת אזהרה, אלא העלה אותה במסגרת חקירתו הנגדית את השוטר. עוד הקשה ושאל הנאשם את השוטר לגבי סוג המכשיר שהחזיק בידו. מתוך השאלות נדמה היה כאילו הנאשם רומז לכך שהחזיק מכשיר אחר בידיו, אולם משהגיע תורו להעיד לא טען זאת ועל כן לא הוטל ספק לזהותו של המכשיר שראה השוטר. גם מתגובת הנאשם לשוטר ניתן ללמוד שזהות המכשיר אינה שנויה במחלוקת ומדובר במכשיר טלפון נייד.

לא מצאתי כי היו בשאלות שנשאל השוטר ובתשובותיו כדי להעלות ספק בנכונות הדו"ח שרשם. הנאשם טען כי נסע בכביש 1 במהירות של 100 קמ"ש וכי האופנוע של השוטר נהג במקביל אליו אולי שניה אחת והעובדה שציין 10 שניות בהן הבחין בעבירה מלמדת על כך שביקש לבסס את הדו"ח לצורך משפט, לאחר שהנאשם התווכח עמו. בין אם הנאשם הובחן למשך שניה ובין אם לפרק זמן ארוך יותר, העבירה בוצעה ואם אכן נסע הנאשם במהירות הנטענת הרי שהחזקת הנייד והסחת הדעת היוו סכנה פוטנציאלית למשתמשים בדרך ולנאשם עצמו פי כמה וכמה מאשר בזמן נסיעה איטית. החזקת הטלפון בגובה הבטן והטענה בסיכומים כי ידו הימנית של הנאשם הייתה אולי על מוט ההילוכים מלמדת על עדות מתוחכמת ומתחכמת של הנאשם ועל ניסיון להסתיר מעיני השוטרים את אחיזת הטלפון הנייד. בגובה מוט ההילוכים או הבטן רק שוטר שנוהג על אופנוע ומתקרב לרכב יכול להציץ לתוכו ולהבחין בכך. רוכב אופנוע מצד ימין היווה הפתעה לנאשם.

הימנעות מהבאת עד פועלת לרעתו של הצד שנמנע מלהביאו

הוסף לכל האמור לעיל את הימנעותו של הנאשם להביא לעדות את אשתו – הימנעות הפועלת לרעתו. אציין כי במועד ההוכחות ניתנה לנאשם הזדמנות לקיים דיון נוסף כדי שיוכל להביא את אשתו להעיד וכן לקבל צו שיפוטי להוצאת תדפיס שיחות נכנסות, אולם הוא בחר שלא לעשות כן. (ראה פרוטוקול עמ' 3 ש' 20 ). בין אם עשה זאת בשל כך שלא רצה לבזבז זמן נוסף ובין אם משום שחשש כי לא יהיה בתוספת הראיות כדי לסייע לו, אין לו לשופט אלא מה שהובא בפניו ובהתאם עליו להכריע.

לסיכום

גרסת הנאשם השתנתה לא אחת במהלך השתלשלות התיק. תחילה תועד כמי שמודה כי אחז בטלפון אך לא השתמש בו. ביום ההקראה ציין כי כלל לא נגע במכשיר, ובשלב ההוכחות ניסה לטעון כי אשתו אחזה בטלפון (ראה פרוטוקול מיום 03.03.13, ע' 2, ש' 30-32). בשלב הסיכומים עלתה טענה נוספת, ברמיזה, לפיה הנאשם אחז במכשיר אחר כגון מוט ההילוכים.

לאור כל האמור לעיל בהעמידי את עדותו הפתלתלה של הנאשם אל מול עדותו של שוטר התנועה, אני מגיעה למסקנה כי עדות השוטר מהימנה עלי ויש בתגובתו הראשונית של הנאשם חיזוק לה.