מדינת ישראל נ' שומר

גזר דין

בתיק זה הורשע הנאשם, על פי הודאתו, בעבירות של אי ציות להוראות שוטר, נהיגה רשלנית, אי מתן זכות קדימה וגרימת תאונת דרכים.

מתברר כי ביום 9.2.11 נהג הנאשם ברכבו כפר יאסיף מכיוון צפון לדרום. שוטר שהבחין בו בלא חגורת בטיחות הורה לו לעצור, אך הנאשם לא ציית להוראות השוטר, פתח בנסיעה מהירה תוך נסיון להמלט, לא נתן זכות קדימה לרכב שהגיע בכביש מולו, וגרם לתאונת דרכים.

תחילה כפר הנאשם באשמה והתיק נקבע לשמיעת ראיות ליום 7.4.13. במועד זה חזר בו הנאשם מכפירתו והודה בכל האישומים נגדו.

ב"כ הצדדים הגיעו להסדר טיעון חלקי לפיו תעתור המאשימה לעונש של מאסר בעבודות שירות והסנגור יבקש להמנע מכך, עוד הסכימו הצדדים על מאסר מותנה לתקופה של 6 חודשים, פסילה לתקופה של 10 חודשים, בנכוי הפסילה המנהלית וקנס בסך 1,000 ₪ ב – 5 תשלומים.

הסנגור טען כי אין מקום להטלת מאסר בתיק זה, שכן "אין עונשין אלא מזהירין, וכי הטלת עונש מעין זה תביא לאסון כלכלי למשפחה, אשר כבר הוטל עליה עונש כלכלי בדמות נזקי התאונה, בסך של כ – 50,000 ₪.

אינני מקבל את עמדת הסנגור. קבלת עמדה זו משמעה כי לעולם לא ניתן להטיל עונש מאסר, אלא אם קדמה לכך הטלת מאסר מותנה. אין זו כוונת המחוקק ואין זו כוונת האימרה שהביא הסנגור, ואשר משמעותה כי אין להעניש על דבר שלא הוזהר לגביו כי הוא אסור.

עבירת אי הציות להוראות שוטר היא מהעבירות החמורות והמסוכנות ביותר. התנהגות מעין זו גורמת לא אחת למרדפים מסוכנים בכבישים ציבוריים, לסיכון חיי אדם ולתאונות דרכים. במקרה דנן הסתיימה התאונה בתוצאה קלה יחסית, אולם אין בכך כדי להקל בחומרת ההתנהגות של הנאשם אשר ביקש להמנע מקבלת דוח, וכמעט גרם לתוצאה קשה בהרבה.

אין מדובר בנהיגה רשלנית גרידא, אלא בהתנהגות פלילית של ממש, אשר מתאפיינת הן בסיכון והן בזלזול בחוק ובאוכפיו. סבורני כי בכל הנוגע לעבירה זו, הכרח הוא להעביר מסר ברור, וחד משמעי: נהג שנמלט משוטרים, דינו מאסר. הסיבה המרכזית לענישה מחמירה בעבירה זו הוא הצורך בהגנה על הציבור. מרדף משטרתי הוא מסוכן לא רק למשתתפים בו, אלא גם לעוברי אורח תמימים אשר נקלעים אליו, ועל בתי המשפט להגן עליהם.

סבורני כי ההסדר בין המאשימה לנאשם הינו הסדר המקל עימו, ואלמלא אותו הסדר הייתי שוקל הטלת מאסר מאחורי סורג ובריח ופסילה לתקופה ארוכה בהרבה.

לאחר שנתתי דעתי לחומרת העבירות, עברו התעבורתי ושקלתי את נסיבותיו האישיות של הנאשם ונסיבות ביצוע העבירה ראיתי לנכון לפסוק כדלהלן:

*אני דן את הנאשם ל – 130 ימי מאסר בפועל.

אני מורה כי עונש מאסר זה ירוצה בעבודות שירות, במשטרת שפרעם, כמפורט בחוות דעתו של הממונה על עבודות השירות מיום 13.5.13.

הנאשם יתייצב לתחילת ריצוי עונשו ביום 18.6.13 בשעה 8:00 ביחידת עבודות השירות במתחם כלא חרמון.

הנאשם מוזהר כי הפרת תנאי עבודות השירות תביא להפסקתן באופן מנהלי וריצוי העונש במאסר של ממש.

*אני דן את הנאשם לשישה חודשים מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור בתקופה הנ"ל עבירה של נהיגה בזמן פסילה או אי ציות להוראות שוטר.

*אני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה של 10 חודשים, בניכוי שני חודשי הפסילה המנהלית.

לריצוי הפסילה, יפקיד הנאשם את רשיונו במזכירות בית המשפט בעכו לא יאוחר מיום 13.6.13 בשעות הקבלה. הפסילה בפועל מהמועד הנ"ל, אולם תמנה רק מיום הפקדת הרשיון בפועל. אם יופקד הרישיון לפני התאריך הנ"ל, תיכנס הפסילה לתוקף ותמנה מיום ההפקדה.

*אני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים וזאת על תנאי למשך שלוש שנים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור עבירה בה הורשע או אחת העבירות המפורטות בתוספת הראשונה או בתוספת השניה לפקודת התעבורה ויורשע בה.

*אני דן את הנאשם לתשלום קנס בסך 1,000 ש"ח או 5 ימי מאסר שישא בנוסף לכל מאסר אחר שהוטל עליו.