מדינת ישראל נ' שומונוב ואח'

החלטה

עסקינן בכתב אישום האוחז תשעה אישומים.

האישום המיוחס למרבית הנאשמים (למעט 1, 12 ו-15) הוא האישום השני ועניינו, עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, נסיון לייבוא סם, תקיפה בנסיבות מחמירות, תקיפה בכוח, זיוף מסמך, קשירת קשר לעוון ונסיון לייבוא סם.

שאר האישומים עניינם בעיקר עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע ועבירות בתחום הסמים.

הנאשמים 1, 5 ו-12 כבר השיבו לכתב האישום, האחרים טרם השיבו.

בדיונים שהתקיימו בימים 10/02/10 ו – 28/04/10 העלו הסנגורים מספר טענות מקדמיות שניתן לרכזן לקבוצות עקריות.

א.טענות בנוגע לרשימת חומר החקירה.

ב.טענות בנוגע לתעודת החסיון.

ג.טענות בנוגע לאי בהירות האישום השני.

ד.בהתייחס לאישום 8, הצגת עובדות סותרות בכתבי אישום נפרדים.

א.רשימת חומר החקירה

לטענת הסנגורים, הועברה לידם רשימת חומר חקירה הכוללת למעלה מ-3,000 פריטים אך זו איננה מלאה ונפקד ממנה החומר החסוי על פי תעודת החסיון וחומר נוסף (להלן "החומר הנוסף"). לטענת הסנגורים, עד המדינה בתיק הנדון משמש כעד מדינה בתיק נוסף בו התנהלה חקירה בעבירת רצח וכבר הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בנצרת (להלן "תיק הרצח").

הודעותיו של עד המדינה בשני התיקים נגבו במקביל וקיימת "זליגה" של חומר בהודעות שנמסרו במסגרת תיק הרצח וההודעות שנמסרו במסגרת תיק זה ולהפך. החומר שמצוי בתיק הרצח, שהוא חומר רלוונטי בתיק הנדון, אינו מופיע ברשימת חומר החקירה שנמסרה לסנגורים בתיק זה. מדובר בחומר חקירה גלוי שאף הגיע לידי חלק מהסנגורים אך לא בדרך המלך.

ביום 29/04/10 (לאחר הדיון שהתקיים בפני), שגרה המאשימה מכתב לסנגורים ממנו עולה כי, הודעות עד המדינה שנמסרו במסגרת תיק הרצח הועברו לידי הסנגורים כחלק מחומר החקירה בתיק הנדון. לגבי חומרי חקירה נוספים המצויים בתיק הרצח, אין למאשימה התנגדות כי חומרים אלה שהם מלפני מספר שנים, ולדעת המאשימה אינם רלוונטיים ליריעת המחלוקת בתיק הנדון, יועברו לרשותם. לשם כך עליהם לפנות לפרקליטות מחוז צפון (לעו"ד שלווה לוין) והחומר יועתק עבורם.

לאור תשובתה של המאשימה, נראה שאין מחלוקת כי חומר המצוי בתיק החקירה בפרשת הרצח הוא חומר, המצוי בשליטתה של התביעה ויש לכללו ברשימת חומר החקירה. ברור כי קיים חומר חקירה אותו לא כללה המאשימה ברשימת חומר החקירה, ולא די בכך שהיא מוכנה היום להעמידו לעיון הסנגורים, אלא עליה לפרטו ברשימת חומר החקירה:

""חומר חקירה" על-פי סעיף 74 "אינו כולל רק חומר המצוי פיזית בידי רשויות החקירה והתביעה, אלא עשוי לכלול גם חומר המצוי בשליטתם של גורמים אלה במובן הרחב או חומר שצריך על-פי טיבו להימצא בידיהם" (בג"ץ 9264/04, פסקה 9 לפסק הדין)" (בש"פ 9305/088).

באשר לחומר החסוי, שאינו נכלל ברשימת חומר החקירה, דומה כי לאור הפסיקה הרבה בעניין לא יכול להיות ספק כי על רשימת חומר החקירה לכלול גם את החומר החסוי

"חשיבות מיוחדת נודעת לרשימה זו בכל הנוגע למסמכים שמסיבות שונות - דוגמת הוצאת תעודת חיסיון או העובדה שאינם באים בגדרי חומר חקירה במובנו המצומצם - מצוים בידי התביעה, אך להגנה אין זכות לעיין בהם:

"חובת התביעה להעמיד לרשות הסניגור רשימה של חומר החקירה, בהתאם לסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי, משמעה כי עליה לוודא שהרשימה תכלול לא רק את החומר הנמסר לעיון אלא גם - ובכך, בעצם, העיקר - את חומר החקירה שאיננו נמסר לעיון, בין מפני שאיננו חומר ראיות רלוונטי לאישום, בין מפני שהוא מהווה חומר חסוי שהוצאה לגביו תעודת חיסיון כדין ובין מכל סיבה חוקית אחרת" (בש"פ 3119/04 מדינת ישראל נ' אבו עסא (לא פורסם) - השופט (כתארו אז) א' מצא; ראו גם רע"פ 4953/06 צדוק נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 3823/06 ממן נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

בכל הנוגע לחומרי חקירה אלה, שאינם נמסרים לעיון הנאשם, מהוה הרשימה אמצעי יחיד לצורך השלמתה של יריעת ההגנה, קבלת החלטות מושכלות לגבי הגשת עתירה לגילוי ראיה, או בקשות להרחבת חומר החקירה. כידוע, סעיף 74(ב) לחוק מורה: