מדינת ישראל נ' שויקי

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות של הסעה שלא כדין, עבירה לפי סעיף 12(א)(ג) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 (להלן: "חוק הכניסה") ומעשי פזיזות ורשלנות, עבירה לפי סעיף 338(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").

נסיבות העבירות פורטו בכתב האישום המתוקן ולפיהן ביום 06/02/10 בסביבות השעה 18:02 נעצר הנאשם במחסום משטרתי במודיעין כשהוא נוהג במשאית מסוג איסוזו מ.ר. 64-827-15 (להלן: "המשאית"), בה הסיע שלא כדין 50 תושבים זרים השוהים שלא כדין וזאת בלא אישורי שהייה או עבודה כדין. באותן נסיבות נהג בדרך נמהרת ורשלנית שיש בה כדי לסכן חיי אדם בכך שהתושבים הזרים הוכנסו לארגז המשאית תוך שהם נאלצים לעמוד בצפיפות רבה וללא חגורות בטיחות במהלך הנסיעה וזאת משום שאין בארגז המשאית מושבים כלל.

עתירת המאשימה הינה לעונש מאסר בפועל לתקופה ממושכת, מאסר על תנאי, קנס ופסילת רשיון נהיגה בפועל וכן על תנאי.

בנוסף עותרת המאשימה לחלט את המשאית, אשר שימשה להסעתם המוסעים וזאת מכוח סעיף 39 לפקודת סדר הדין הפלילי ובהתאם להלכת בית המשפט העליון ממנה לפיה ניתן לחלט רכב אף בעבירה ראשונה על חוק הכניסה לישראל.

מנגד ההגנה מבקשת כי בית המשפט יסתפק במאסר שירוצה בעבודות שירות, יקח בחשבון את העובדה שממועד ביצוע העבירה אין הנאשם נוהג וכן לא להענות לבקשת חילוט המשאית אלא להסתפק בקנס.

בטרם אגזור את דינו אמנה את השיקולים המקלים והמחמירים בעניינו של הנאשם:

הנאשם יליד 1983, נעדר עבר פלילי במישור הפלילי, עם זאת לחובתו 13 רישומים קודמים במישור התעבורתי (ת/1). הרישום התעבורתי מעלה כי ביום 31.12.09 גזר בימ"ש לתעבורה בירושלים על הנאשם (במסגרת פ"ל 678/09) חודשיים מאסר בעבודות שירות, פסילה בפועל ופסילה מותנית (ת/2).

העבירות בהן הורשע הנאשם הינן חמורות ביותר ואף בחינת נסיבותיהן יוצרות חומרה רבה עוד יתר בפרט נוכח ההיקף הרב של המוסעים והאופן בו הוסעו בארגז המשאית, בעמידה צפופה ומסכנת את המוסעים.

בית המשפט העליון עמד בשורה של פסקי דין על פוטנציאל המסוכנות הגלום בעבירות על חוק הכניסה.

לצד הסכנה לרבים, לבטחון הציבור ולשלומו יש לזכור את המשאבים המרובים שהציבור נדרש להפנות לפיקוח ואכיפה של החוק למניעת כניסת בלתי בלתי מורשים לישראל וזאת לשם הגנה על בטחון המדינה, כפי שנעשה במקרה זה בדמות פעולה יזומה של שוטרי תחנת מודיעין.

ברע"פ 3173/09 מוחמד פראג'ין נ מדינת ישראל תק – על 2009 (2) , 1255 עומד בית המשפט העליון על ההחמרה הנדרשת בעניינם של המסיעים, המלינים והמעסיקים שהם בבחינת "חוטאים ומחטיאים את הרבים" וכך אומר שם כבוד השופט רובינשטיין:

"...אוסיף את קולי לגישה המחמירה כלפי מסיעים, מלינים ומעסיקים, שהם על פי רוב ישראלים העוברים על החוק לשם בצע כסף, ולא למען פת לחם".

כאמור ככל שקיימת חשיבות למניעת כניסת תושבים זרים לישראל, הרי שחשיבות מניעת הסעתם גדולה פי כמה. כך ראה זאת גם המחוקק בקוצבו כפל ענישה לעבירות הלנה, העסקה והסעה שלא כדין (ראו סעיף 12א לחוק הכניסה לישראל אל מול עבירות הכניסה והשהייה בסעיף 12 לחוק הנ"ל) וזאת לא בכדי.

בהקשר זה יצוין כי חוק הכניסה תוקן בטרם בוצעו העבירות דנן, באופן שהסעה של למעלה מחמישה תושבים זרים מהווה נסיבה מחמירה (סעיף 12(ג) (1א)(ב) לחוק הכניסה), ולפיכך אינו חל בנסיבות תיק זה. אולם לצד זאת אחזור ואדגיש כי הסעה של 50 תושבים זרים הינה נסיבה מחמירה ממילא ובפרט כשמדובר בהסעה תמורת בצע כסף, כאשר לטענת המאשימה הנאשם ביצעה תמורת 1,000 ₪ במקרה דנן.

באשר לשיקולים שיש לשקול בעת גזירת הדין בעבירת הסעה (להבדיל מעבירות השהייה הבלתי חוקית) מציין כבוד השופט רובינשטין בפרשת פארג'ין:

"...המסיעים, המלינים והמעסיקים את השוהים הבלתי חוקיים... חוטאים הם ומחטיאים את הרבים, ומכאן גישת המחוקק שהחמירה עמהם, וכך גם בתי המשפט..."

כידוע כל מקרה נדון לגופו ובבוא ביהמ"ש לגזור דינו של הנאשם עליו לראות לנגד עיניו את הנסיבות הספציפיות, בתוך כך יש לבחון גם את מידת החומרה של המקרה הנתון לפי נסיבותיו לענין זה ראו האמור ברע"פ 3674/04 מוחמד אבו סאלם נ' מ"י:

"בצוק העיתים יש להשתדל ולגזור על מי שעוברים ... עבירות הקשורות בחוק הכניסה בישראל ובשוהים בלתי חוקיים מן הרשות הפלסטינית – מאסר בפועל; והוא, כמובן, בכפיפות לנסיבותיו האישיות של העבריין".

תוך שביהמ"ש העליון הבהיר באותה הלכה באשר לצורך להמשיך במדיניות המחמירה שנועדה להרתיע בפני בצוע עבירות על חוק הכניסה חידד גם את ההלכה לפיה יש להידרש בכל מקרה לנסיבות הספציפיות ובכלל זה הנסיבות האופפות את בצוע העבירה וכך אומר שם בית המשפט העליון: