מדינת ישראל נ' שובל

החלטה

בפני בקשה להארכת פסילה מנהלית עד תום ההליכים המשפטיים כנגד המשיב, על פי סעיף 47 (ט) לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א – 1961.

ביום 22.4.12, ניתן כנגד המשיב צו פסילה מנהלית מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה לתקופה של 30 יום, וזאת מתוקף סמכותו של קצין משטרה, על פי סעיף 47(ה)(3) לפקודת התעבורה.

הצו ניתן בהקשר לתיק משטרה פ.ל. מספר 7653/12, כאשר במקביל, הוגש כנגד המשיב כתב אישום המייחס לו עבירות של נהיגה בשכרות ותחת השפעת משקאות משכרים, לאחר שבגופו נמצאו, לכאורה, 435 מיקרוגרם אלכוהול לליטר אויר נשוף, על פי בדיקה במכשיר ה"ינשוף".

ביום 22.5.12, טענו הצדדים לבקשה.

ב"כ המבקשת חזר על האמור בבקשה וטען כי לחובת המשיב עבירה זהה של נהיגה בשכרות, עברו התעבורתי מכביד וכולל 55 הרשעות קודמות משנת 1991, לרבות עבירות שעניינן נהיגה בנהירות מופרזת, אי ציות לתמרורים, שימוש בטלפון נייד.

לפיכך, טען ב"כ המבקשת, הרי שקיימת מסוכנות ממשית מהשך נהיגתו של המשיב.

ב"כ המשיב, מצידה, טענה כי יש לתת את הדעת לכך שעבירה קודמת של נהיגה בשכרות היא משנת 1997 וכן לכמות האלכוהול, שאינה מן הגבוהות.

לשיטתה, בנסיבות אלה, לא היה מקום כלל להגיש בקשה לפסילה עד תום ההליכים בעניינו של המשיב ובתיקים דומים, לא הוגשו בקשתו כאמור.

ב"כ המשיב לא חלקה על קיומן של ראיות לכאורה בשלב זה, אך טענה כי המשיב זקוק מאוד לרישיונו לצרכי עבודתו ובהעדר מסוכנות, יש מקום לדחות את הבקשה.

שני שיקולים מנחים את בית המשפט בדיון בבקשה זו: ראשית, קיומן של ראיות לכאורה בדבר אשמתו של המשיב, ושנית, הקביעה האם יש בהמשך נהיגתו של המשיב כדי לסכן את שלום הציבור.

כיוון שאין מחלוקת בין הצדדים באשר לקיומן של ראיות לכאורה, אדרש רק לסוגית המסוכנות.

מסוכנותו של המשיב נלמדת מנסיבות ביצוע העבירה ועברו.

בבש"פ 513/88 מדינת ישראל נגד רז גוליו, קובע כבוד השופט מלץ:

"השאלה המרכזית במקרים כגון אלה היא, האם נהיגתו של הנהג המעורב מסכנת את בטחון הציבור בדרכים. על אלה ניתן ללמוד משני מקורות: התנהגותו של הנהג בתאונה הנדונה, והתנהגותו בדרכים בדרך כלל, כפי שהיא באה לידי ביטוי בהרשעותיו הקודמות".