מדינת ישראל נ' שובבו(עציר) ואח'

החלטה

כנגד המשיבה הוגש כתב אישום המייחס לה עבירה של הצתה,עבירה לפי סעיף 448 לחוק העונשין התשל"ז -1977.

עפ"י עובדות כתב האישום השליכו המשיבה ובן זוגה בקבוקי תבערה לעבר ביתו של המתלונן שעה שהוא נמצא בבית וכתוצאה ממעשיהם פרצה דלקה על מפתן דלת היציאה בביתו של המתלונן וכן על רצפת המרפסת.

בד בבד עם הגשת כתב האישום עתרה המבקשת לעצור את המשיבה עד תום ההליכים המשפטיים כנגדה.

בדיון שהתקיים בפני ביום 22/11/10, הוריתי על הזמנת תסקיר שירות המבחן אשר יבחן מסוכנותה של המשיבה וחלופות מעצר מוצעות.

ביום 16/12/10, לאחר שהתקבל תסקיר שירות המבחן, אשר לא המליץ לשחרר את המשיבה לחלופת מעצר, הוריתי על שחרורה לחלופת מעצר בתנאים מגבילים באופן שתשהה במעצר בית מלא באיזוק אלקטרוני ובתנאים נוספים בפיקוחה של הוריה לסירוגין.

סבתה של המשיבה התייצבה באולם ביהמ"ש והסכימה לאפשר לבתה (אם המשיבה) להתגורר בדירתה למשך שנה שלמה ללא תשלום שכ"ד.

ביום 30/12/10 יצאה המשיבה את מעצר הבית למשך מספר שעות וכששבה, כך לטענת המבקשת, דרשה מאמה לתת לה סגריות וכשלא נענתה יצאה מן הבית ונעלה את אמה בתוכו. בהמשך נכנסה לדירה, דרשה מאמה סגריות פעם נוספת משלא נענתה תקפה את אמה בכך שהיכתה אותה, נשכה אותה, שברה את מכשיר הטלפון הנייד וחפצים נוספים, הכל על מנת למנוע מן האם לדווח למשטרה על הפרת תנאי המעצר.

משכך עתרה המבקשת להורות על מעצרה של המשיבה עד תום ההליכים המשפטיים כנגדה.

ביום 31/12/10 מסרה אמה של המשיבה הודעה במשטרה ולפיה המשיבה עזבה את הבית למשך מספר שעות ושהתה בבר בפתח תקוה, הידיד שלה בשם יניב לקח את התיק שלה והמעיל שלה והיא חזרה במונית הביתה כשהיא עצבנית. האם מסרה כי המשיבה קיללה אותה "זונה, זבל, חולת נפש" ודרשה ממנה בכח סגריות והיא אמרה לה שאין לה. המשיבה לקחה את המפתחות של הבית ושל המכונית של האם, נעלה את האם בבית וישבה על מדרגות הבניין. לאחר זמן מה נכנסה לבית ודרשה סגריות בצעקות, זרקה את המאפרה לרצפה, שפכה בקבוק מים על הרצפה, שברה את הטלפון של הבית, את הטלפון הנייד של האם, נשכה את האם בכף היד והרביצה לה בכל חלקי גופה.

האם מתפרצת במהלך הדיון ומתבקשת לעזוב את האולם.

במשטרה טענה האם כי חששה שהמשיבה תתאבד. בנוסף אמרה האם במשטרה, "אני לא יכולה להיות חלופה שלה ולא יכולה להחזיק אותה".

בדו"ח פעולה מאותו יום, אשר נערך על ידי רס"ל טלאלא מנקמו, נכתב כי האם התקשרה וביקשה לשלוח ניידת דחוף מאחר והמשיבה משתוללת בבית וניתקה את השיחה. השוטר חזר אליה ושמע צעקות לפיהן המשיבה מרביצה לה. לשוטר שהגיע למקום מסרה האם כי המשיבה היתה בבר עם חבר שלה יניב, הוא לקח ממנה את התיק והמעיל והיא חזרה עצבנית. יש להדגיש כי האם חזרה על כל הפרטים אשר מסרה בהודעתה.

המשיבה עצמה טענה כי היא יצאה מחוץ לבית מאחר ו: "אפשר להשתגע מזה שכל הזמן אני צריכה להיות בתוך הבית", מסרה כי נשכה את ידה של האם כדי למנוע ממנה להתקשר למשטרה וזרקה את הטלפון הנייד של האם על הרצפה. השוטר הבחין בשברי החפצים, בנשיכה בכף ידה של האם.

בהודעתה במשטרה, ביום 31/12/10 מסרה המשיבה, כי האם אינה רוצה אותה בביתה ולכן הזמינה משטרה על מנת לסלקה מן הבית. עוד מסרה היא כי רבה עם אביה בטלפון, כי ישבה על מדרגות הבית, כי לא היכתה את האם וכל מטרתה של האם היא לענות אותה ולהתעלל בה.

בדיון שהתקיים בפני כב' השופט דותן הורה הוא על הזמנת תסקיר נוסף וקבע המשך הדיון להיום.

שירות המבחן בדק את האב ואשתו פעם נוספת וכן ידיד של האם ופסלם כערבים. להתרשמותו של שירות המבחן, הידיד של האם אינו מכיר את המשיבה, אינו ער לבעייתיות ולסיכון במצבה, וההתרשמות היתה כי מעצר הבית בבית של אדם זר עשוי להגביר את המצוקה הרגשית של המשיבה ולא יפחית את הסיכון במצבה.

באשר לאב ואשתו, התרשמות שירות המבחן היתה כי האב ואשתו אינם יכולים לפקח על המשיבה באופן שיפחית סיכון במצבה.

בסיכומו של התסקיר התרשם שירות המבחן, כי המשיבה מתקשה להיענות לגבולות חיצוניים, דבר המעלה את ההערכה לקיומו של סיכון, של אי עמידה בתנאים מגבילים ולהישנות התנהגות בעייתית.

הלכה היא כי על מנת לשחרר אדם לחלופת מעצר עליו להוכיח כי הוא ראוי לאמון ביהמ"ש.