מדינת ישראל נ' שהין

החלטה

הסנגור טוען טענות עקרוניות יפות וצודקות שיש בהן הרבה מן ההיגיון והצדק.

בקליפת אגוז, הטענה היא כי עיכוב הרישיון עקב אי תשלום קנסות איננו מידתי. במיוחד בצורה הדרקונית בה נאכף הוא היום. קרי, אין כל ניסיון לראות אם בכוחו של הנאשם לשלם את הקנסות בהתאם להכנסתו אם לאו. תופעה זו גורמת לריבוי האנשים שרישיונם מעוכב עקב אי תשלום קנסות ותהיה זו תמימות או איוולת להניח כי אלו אינם נוהגים.

לכאורה, הקנס הוא עונש קל לגבייה, אבל המציאות היא שאחוז גבוה מהנהגים לא משלמים את הקנסות (אם מחסרון כיס ואם מחוסר רצון). באופן תיאורטי, המרכז לגביית קנסות אמור לגבות את הקנסות אבל גם המרכז, למרות הכלים החוקיים העומדים לרשותו, לא מצליח לעשות זאת. אשר על כן, הסנקציה האולטימטיבית כלפי אדם שאיננו משלם קנס שהושת עליו, היא עיכוב רישיון הנהיגה שלו. אלא שהתוצאה היא, שמספר גדול מאוד של נהגים נוהג כאשר רישיונו מעוכב וכאשר בפועל אין לו רישיון נהיגה תקף בידיו. הטבלה הבאה מסבירה עניין זה. הנתונים התקבלו מהמרכז לגביית קנסות שהוא הגוף היחיד בעל נתונים מעודכנים וסבירים יחסית. לצערנו, קשה לקבל נתונים מדוייקים ממשרד הרישוי בעניינים אלו, ולא ברור אם ניתן להפיקם.

הנתונים התקבלו מהמרכז לגביית קנסות שהוא הגוף היחיד בעל נתונים מעודכנים וסבירים יחסית. לצערנו, קשה לקבל נתונים מדוייקים ממשרד הרישוי בעניינים אלו, ולא ברור אם ניתן להפיקם.

מס' הנהגים שתוקף רישיונם

פג בפועל

מס' הנהגים שרישיונם

מעוכב-לא יקבלו חדש

שנה

65,542

186,118

1997

80,000

219,869

1999

551,067

2005 (הוספת קנסות משטרה)

92,684

535,504