מדינת ישראל נ' שדה ואח'

גזר דין

רקע

נאשם 1 הורשע בהתאם להודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן בעבירות הבאות:

א.קבלת דבר בתחבולה, עבירה לפי סעיף 416 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין").

ב.אחזקת טובין שייבואם אסור, עבירה לפי סעיף 215(א)(3) לפקודת המכס [נוסח חדש], התשי"ז- 1957 (להלן: "פקודת המכס"), יחד עם סעיף 29 לחוק העונשין.

נאשם 2 הורשע בהתאם להודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן בעבירות הבאות:

א.קבלת נכסים שהושגו בעוון, עבירה לפי סעיף 412 לחוק העונשין, יחד עם סעיף 29 לחוק העונשין.

ב.אחזקת טובין שייבואם אסור, עבירה לפי סעיף 215(א)(3) לפקודת המכס, יחד עם סעיף 29 לחוק העונשין.

על-פי המתואר בעובדות כתב האישום המתוקן, בשנים 2005-2007 (להלן: "התקופה הרלוונטית") עבד נאשם 1 בחברת א.ש אקולוגיה בע"מ (להלן: "החברה"). נאשם 1 הקים את החברה בשנת 1999 והיה הבעלים היחיד של החברה. נאשם 2 הוא קרוב משפחה של נאשם 1 ושל עובדים נוספים בחברה. החברה עוסקת בפינוי וטיפול בפסולת ביולוגית והשמדת מוצרים שונים. החברה עסקה, בין היתר, בהשמדת "סחורה בלתי נתבעת" שנשלחה להשמדה על-ידי רשויות המכס, כמפורט להלן:

א.טובין שנתפסו על-ידי המכס ולא הועברו לידי הבעלים, מכונים "סחורה בלתי נתבעת" (להלן: "סחורה בלתי נתבעת").

ב.סחורה בלתי נתבעת מורכבת ממספר סוגי סחורות שנתפסו, ובין היתר הסוגים הבאים:

(1)סחורה שנתפסה על-ידי רשויות המכס ושחרורה לא נתבע על-ידי היבואן.

(2)סחורה שהוברחה לישראל, לרבות סחורה המפרה זכויות קניין רוחני.

רשויות המכס מאחסנות סחורה בלתי נתבעת במחסני חברת נעמן (להלן: "נעמן"). במקרים בהם רשויות המכס מחליטות להשמיד סחורה בלתי נתבעת, מועברת הוראה לנעמן, אשר משמידה את הסחורה בעצמה או באמצעות קבלני משנה.

בתקופה הרלוונטית שימשה החברה כקבלן משנה של נעמן, לצורך השמדת סחורה בלתי נתבעת. אתר ההשמדה שבו מבצעת החברה את השמדת המוצרים נמצא באזור התעשייה "סגולה" בפתח תקווה. אתר השמדה נוסף נמצא בכפר סבא.

החברה, ונאשם 1 כבעליה, קיבלו לרשותם את הטובין כדי להשמידם. החל ממועד שאינו ידוע במדויק, לכל המאוחר בשנת 2006, נאשם 1 לא השמיד ולא דאג להשמדת כל המוצרים שהועברו לחברה לצורך השמדה. בתאריך 3.1.07, שכר נאשם 2 מחסן המצוי במושב נווה ירק (להלן: "המחסן"). במחסן, וכן במשאית שהייתה בשימוש הנאשמים, נתפסו טובין, אשר נשלחו על-ידי המכס להשמדה במפעל, בהיותם סחורה בלתי נתבעת. נאשם 1 ידע במועד קבלת הטובין, שהוא אינו מתכוון להשמיד את הטובין במפעל, אלא להעבירם לחזקתו ולשליטתו. נאשם 1 לא גילה למכס או לנעמן על כוונתו להעביר את המוצרים למחסן. הטובין שנשלחו על-ידי המכס להשמדה במפעל הם טובין מפרים קניין רוחני, שייבואם אסור, ואשר נתונים לפיקוח רשות המכס.

על-פי הנספח לכתב האישום המתוקן, סחורה זו כוללת עשרות אלפי מוצרים, אשר מפרים זכויות יוצרים. כך למשל נתפסו: 2,328 טלאטביז, 254 זוגות נעלי נייק, 20,360 כדורים הנחזים להיות ויאגרה, 148 תיקי ורסאצ'ה ולואי ויטון, 291 תיקי נשים של גוצ'י, 14,440 עפרונות דיסני, 1,930 ארנקי Boss, 384 צעצועי קוקה קולה, 357 Bluetooth, 48 חליפות ספורט אדידס, 72 נעלי קרוקס, 51 חגורות לקוסט.

טיעוני הצדדים

לטענת ב"כ המאשימה, עו"ד ליאת מנור, מבחינת המעמד ההיררכי, נאשם 1 הינו דומיננטי יותר בביצוע העבירות, הוא שקיבל את הסחורה והוא זה שעליו היה להשמיד אותה. נאשם 2 סייע לנאשם 1, שכר מחסן שבו אוחסנה הסחורה. ב"כ המאשימה טענה כי מדובר בתקופה של שנתיים, שבה נאשם 1 לא השמיד את המוצרים שהגיעו אליו למפעל ומדובר בכמות רבה מאוד. לטענת ב"כ המאשימה, לשני הנאשמים קיים עבר פלילי: לנאשם 1 בעבירות אלימות, ואילו לנאשם 2 בהחזקת נכס חשוד כגנוב, הברחת טובין, הטעייה של פקיד המכס ועוד. לטענת ב"כ המאשימה, לנאשם 2 ישנו עבר בתחום זה של מוצרים שהוברחו מהמכס. ב"כ המאשימה טענה כי בהתייחס לנאשם 2, העובדה שמדובר בעבירות שנמצאות על גבול ההתיישנות אינה משנה. האינטרס הציבורי בעבירות דנן הינו שמירה על זכויות יוצרים והוא גובר על האינטרס של הנאשמים. לטענתה, מדובר במוצרים שהיו מיועדים להשמדה, והנאשמים החזיקו שלא כדין את המוצרים. הסיבות להגעה להסדר הטיעון עם הנאשמים היו חלוף הזמן וקושי ראייתי בשל כך שאירעה שריפה במחסני המכס, ודגימות של הטובין שהיו שם נשרפו. בהתייחס לטענה של אכיפה בררנית שהועלתה על-ידי הנאשמים, בשל כך שחוקרי המכס שצריכים היו להיות נוכחים בהשמדה של המוצרים לא הועמדו לדין, טענה המאשימה כי כל החוקרים נחקרו, התיק נבחן, אך נסגר מחוסר ראיות. לכן, אין מקום לטענה של אכיפה בררנית והיא לא צריכה להוות שיקול בעונש שיוטל על הנאשמים. המאשימה עתרה להשית על נאשם 1 עונש מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס, ואילו על נאשם 2 עתרה להשית עונש מאסר לריצוי בעבודות שירות, מאסר על תנאי וקנס. המאשימה עתרה להשית על הנאשמים קנס גבוה, שיהלום את הכמויות של המוצרים.

לטענת ב"כ נאשם 1, עוה"ד אלי כהן וחגי בן שושן, הסדר הטיעון עם המאשימה הביא לתיקונו לקולא של כתב האישום המקורי בצורה משמעותית. ב"כ נאשם 1 טענו כי לבו של כתב האישום הוא בכך שהסחורה לא הושמדה מיד, אך לא הייתה התחייבות מצד נאשם 1 להשמיד את הסחורה באותו יום שבו היא מגיעה, בחלוף יום או בחלוף חודש, ולכן העבירה של התחבולה נמצאת ברף התחתון. בנוסף, לא הוכח כי פריט מהפריטים שנתפסו סופק למישהו, נמכר למישהו או שנעשה ניסיון לעשות משהו עם הסחורה. כלומר, הנאשמים לא הפיקו רווח כלשהו מביצוע העבירות. לטענת ב"כ נאשם 1, החטא היחיד של נאשם 1 הינו בכך שהוא לא השמיד את הסחורה במועד שבו הוא קיבל אותה. בשל כך שהטובין שהיו במכס נשרפו, להודאתם של הנאשמים קיים משקל רב בהרשעה, ולכן יש לתת להודאתם משקל בקביעת העונש. כמו כן, שיהוי של 4 שנים וחצי בהגשת כתב אישום הינו זמן ארוך ובלתי מידתי. ב"כ נאשם 1 טענו כי לנאשם 1 אמנם קיים עבר פלילי, אך הוא בעבירות מסוג אחר, שאינן רלוונטיות לתיק זה. לטענתם, נאשם 1 הינו בן 62, אב לארבעה ילדים, עסקו נשרף בשנת 2008, נמצא במצב כלכלי קשה, שירת שירות מלא בצה"ל, משרת במילואים. ב"כ נאשם 1 טענו כי מכיוון שבדל מהסחורה לא הופץ, לא קיימת מסוכנות, ולכן עתרו להשית על הנאשם עונש צופה פני עתיד.