מדינת ישראל נ' שגבייב גרמן

החלטה

1.זוהי בקשת הנאשם לביטול הכרעת דין וגזר דין שניתנו בהיעדרו.

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין נהיגה ללא רישיון רכב תקף.

הנאשם לא התייצב, ולאור אי ההתייצבות ניתנו הכרעת דין וגזר דין בהיעדרו.

2.בבקשה טען המבקש כי לא התייצב לדיון בעניינו, בשל בקשה להעברת הדיון לבית המשפט לתעבורה בקריית גת שנשלחה ככל הנראה למשטרת אילת. המבקש טוען כי הובטח לו כי הבקשה תיענה בחיוב, אך לא הובא כל פירוט נוסף או אסמכתא מתאימה בעניין זה.

המבקש מודה בביצוע העבירה, ומנמק כי הרקע לביצועה הינו שכחה.

לבקשה לא צורף תצהיר.

המאשימה מתנגדת לבקשה.

3.שני תנאים, שאינם מצטברים, נדרשים לביטול פסק דין בהתאם לסעיף 130 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב - 1982. האחד – קיומה של סיבה מוצדקת לאי ההתייצבות, והשני מניעת עיוות דין. ככל שאין חשש לעיוות דין, לא יבוטל פסק הדין, אלא אם קיימת סיבה מוצדקת להיעדרות. ראה רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ' מדינת ישראל, פד' נז'(6) 793, ר"ע 418/85 רוקינשטיין נ' מדינת ישראל, פד' לט'(3) 279, רע"פ 1773/04 אלעוברה אסמעיל נ' מדינת ישראל (2004) לא פורסם וע"פ 4808/08 מדינת ישראל נגד שרון מנחם (2009), לא פורסם. אי התייצבות כמוה כהודאה ואין לומר כי כל מי שכופר ולא התייצב זכאי לביטול פסק דין. כמו כן אין חובה לקיים דיון בבקשה לביטול פסק הדין בנוכחות הצדדים (ראה רע"פ 9142/01 וע"פ 4808/08 דלעיל).

4.לאחר שעיינתי בבקשה ושקלתי את טענות הצדדים לאור סעיף 130 (ח) וההלכות דלעיל לא מצאתי מקום להיעתר לה.

לא הובאה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו של המבקש לדיון בעניינו. לבית המשפט לא הוגשה בקשה להעברת הדיון.

לא ניתנה כל החלטה הדוחה את הדיון ועל הנאשם היה להתייצב לדיון בענינו.

משעשה הנאשם דין לעצמו ולא התייצב, אין לו להלין אלא על עצמו.

לבקשה לא צורף תצהיר. גם אם היה מצורף, לאור טיב הטענות שבפי הנאשם, ספק אם היה בו להועיל.

מכל האמור, לא מצאתי סיבה מוצדקת לאי התייצבות.

הנאשם לא טוען כל טענה לעיוות דין, למעט טענה כללית שבשל שפיטתו בהיעדר, לא היה באפשרותו להתגונן. הנאשם מודה בביצוע העבירה.

לאור הודאת הנאשם, ובשים לב לעונש אשר הוטל בגזר הדין, אינני מוצא כל עיוות דין או חשש לו.

5.לפיכך, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ח' ניסן תשע"א, 12 אפריל 2011, בהעדר הצדדים.