מדינת ישראל נ' שגב ואח'

פסק דין

בפניי תביעה לפינוי הנתבעים מן המקרקעין אשר בבעלות התובעת, תוך השבת המקרקעין לקדמותם ובכלל זה, עקירת המחוברים והנטועים בקרקע. כן עותרת התובעת למתן היתר לפיצול הסעד הכספי מהתובענה דנן.

רקע עובדתי

התובעת - רשות הפיתוח, הגישה באמצעות מינהל מקרקעי ישראל (להלן: "המינהל") המנהל את מקרקעי מדינת ישראל על פי חוק, שש תביעות לסילוק ידם של הנתבעים – בעלי נחלה במושב גבעת ניל"י (להלן: "המושב"), מן המקרקעין אשר בבעלותה, המצויים בסמוך למושב, מחוץ לגבולות מפת המשבצת של המושב (להלן: "המקרקעין" או "שטחי המחלוקת").

שטחי המחלוקת מפורטים בתצהירי מנהל תחום מיפוי ומדידות במינהל – מר גיל וקנין - ובחוות דעת המומחה אשר נערכו על ידו (סומנו ת/3 (א-ו), ת/4 (א-ו)) ובסעיף 5 לסיכומי התובעת.

שש התביעות אוחדו ונידונו בפניי.

בין המינהל לבין האגודה השיתופית של המושב (להלן: "האגודה") נחתמו לאורך השנים הסכמי שכירות משבצת, אשר חודשו כל מספר שנים, במסגרתם הוגדרה המשבצת החקלאית של המושב, הכוללת את החלקות והנחלות אשר הושכרו למושב לצרכי עיבוד חקלאי והקמת משקים ויחידות מגורים. לכל הסכם משבצת צורפה מפת משבצת המתארת את שטח המשבצת ואת גבולות המשבצת. על פי הסכמי המשבצת, האגודה מתחייבת, בעצמה או על ידי חברי האגודה, שהמשבצת תעובד לצרכים חקלאיים.

בתחילה, המושב היה צד לחוזה שכירות תלת צדדי עם המינהל והסוכנות היהודית, ובהמשך נחתם הסכם שכירות משבצת דו צדדי בין המינהל לאגודת המושב; הסכם המשבצת האחרון בין האגודה למינהל נחתם ביום 11.10.2004 ותחולתו על פי ההסכם עד ליום 31.8.2009 (להלן: "הסכם המשבצת"). להסכם המשבצת צורפה מפת משבצת, משנת 2004, החתומה על ידי המינהל והאגודה (להלן: "מפת המשבצת").

הסכם המשבצת כולל הן שטחי נחלה (במושב יש הקצאה ל- 60 נחלות) והן שטח עודף שנועד בין היתר לעיבוד חקלאי ולמבני ציבור (להלן: "השטח העודף"). השטח העודף בהסכם המשבצת הינו 617 דונם.

במסגרת הליך לגיבוש משבצת הקבע של המושב ומעבר מהסכמי שכירות לחוזה חכירה לדורות ורישום זכויות החוכר בלשכת רישום המקרקעין, נדרש המושב לסמן את שטחי משבצת הקבע בתיאום עם המינהל ובהתאם לתקן המחייב. התקן המחייב למושב הינו תכנון ל- 60 נחלות, כאשר גודל כל נחלה עומד על 40 דונם ובסך הכל: 2,400 דונם (להלן: "שטח הנחלות"); בנוסף, במשבצת המושב נכלל גם השטח העודף.

בהתאם, נערכה מפה על ידי המרכז למשבצות חקלאיות ולאחר הערות וטיוטות שהוחלפו בין הצדדים הרלבנטיים, אושרה המפה ביום 6.4.2010 ונחתמה על ידי האגודה, המועצה האזורית והתובעת (להלן: "המפה משנת 2010"). שטח המשבצת המוקצה למושב על פי המפה משנת 2010 הינו 2,612 דונם ושטח החריגה עמד על פי המפה על 423 דונם.

מבדיקה של פקחי המינהל במהלך שנת 2011, עלה כי כל אחד מן הנתבעים מחזיק ומעבד שטחי קרקע, מעבר לשטח הנחלה שלו, המצויים מחוץ לגבולות שטח המשבצת של המושב ואשר הינם בבעלות התובעת, וזאת מבלי שניתנה לכך הסכמתה.

הנתבעים נדרשו על ידי המינהל לפנות את שטחי המחלוקת ולהשיבם למינהל כשהם נקיים מכל אדם וחפץ ומשלא נענו לדרישותיו, הוגשה התביעה דנן לסילוק ידם של הנתבעים מן המקרקעין.

בשנת 2012 הודיעה האגודה למרכז למשבצות חקלאיות כי היא חוזרת בה מחתימתה על המפה משנת 2010.

טענות התובעת

הנתבעים מחזיקים ומעבדים מקרקעין אשר מצויים מחוץ לקו הכחול של תחומי מפות המשבצת השונות אשר נחתמו על ידי המינהל והאגודה לאורך השנים, ובכלל זה מפת המשבצת משנת 2004 והמפה משנת 2010, ושטחי המחלוקת מעולם לא היו כלולים בתחומי מפות המשבצת של המושב.

טענת הנתבעים בדבר אי התאמה בין גודל שטח המשבצת לפי הסכם המשבצת לבין שטח המשבצת על פי מפת המשבצת והמפה משנת 2010, אינה רלבנטית מאחר ושטחי המחלוקת נמצאים מחוץ לגבולות המשבצת של המושב.

חישובי הנתבעים בדבר גודל שטח המשבצת, כך ששטחי המחלוקת נכללים מספרית בשטח המשבצת המוגדר בהסכם הינם שגויים והנתבעים לא צירפו חוות דעת מומחה מטעמם לתמיכת חישוביהם.

מכל מקום, כל טענה בדבר אי התאמה בין מפת המשבצת לבין הסכם המשבצת באשר לגודל שטח המשבצת שהוקצה למושב בפועל ובאשר לחוסר בשטחים על פי המפה, אינה עומדת לנתבעים, אשר אינם צד להסכם המשבצת, כי אם לאגודה בלבד, וזו אינה צד להליך דנן ולא העלתה טענה שכזו כנגד המינהל.

הנתבעים עיבדו את שטחי המחלוקת ונטעו בהם עצי פרי במשך שנים רבות, ללא אישור או הסכמת המינהל. לחילופין, גם בהנחה והייתה הסכמה מכללא מצד המינהל להשתמש בשטחי המחלוקת, טענה שלא הוכחה, הרי שלתובעת הזכות להפסיק רשות זו בכל עת ורישיון זה בוטל עם משלוח מכתבי ההתראה לנתבעים.