מדינת ישראל נ' שביטה

בפני

כב' השופט מיכאל קרשן

הכרעת דין

המאשימה מייחסת לנאשם, בהאדין שביטה, ביצוע עבירה של עסקה אחרת בסם מסוכן, לפי סעיפים 13 +19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן – הפקודה).

לפי עובדות כתב האישום, ביום 8.3.10 בשעה 15:15 הגיע שוטר ששימש באותה תקופה כסוכן סמוי של המשטרה במסגרת פעילות יזומה בתחום הסמים בערי המשולש (להלן – הסוכן), ברכב משטרתי מוסווה (להלן – הרכב) לשכונת השיכונים בטירה. הסוכן עצר את הרכב בסמוך לבית המוקף בבד יוטה ירוק וצפר. כעבור זמן קצר יצא לעברו הנאשם ושאלו לרצונו. הסוכן השיב שהוא צריך מ"הנמוך", כאשר כוונתו היתה לסם מסוכן מסוג הרואין. הנאשם שאל את הסוכן כמה הוא צריך, וזה השיב לו "שלוש גרם שקול" (כך במקור – מ' ק').

הנאשם אמר לסוכן שילך לארגן לו, ולאחר זמן (במהלכו תיקן הסוכן תקר בגלגל הרכב) יצא הנאשם שוב לעברו והשניים נכנסו לרכב. בהמשך העביר הנאשם לסוכן שקית ובה חומר הנחזה להיות סם מסוכן מסוג הרואין (להלן – החומר), ואמר לסוכן שאם יקרה משהו אז "שיבלע", ואם ייעצר על ידי המשטרה שיגיד שהוא לא יודע של מי זה. בהמשך ביקש הנאשם מהסוכן 320 ₪, והסוכן מסר בידו את התשלום. בבדיקת מעבדה התברר כי בחומר שנמסר לסוכן לא נמצאו סמים מסוכנים.

הנאשם הודה בעובדות המצוינות בכתב האישום, אך טען כי בשעת ביצוע העסקה לא גמר בדעתו למכור לסוכן סם, אלא נתן בידי הסוכן חומר ביודעו כי לא מדובר בסם, ובכך הערים עליו ושלשל לכיסו 320 ₪.

הצדדים הגישו מוצגים שונים בהסכמה (ת/1 – ת/6) והנאשם העיד להגנתו.

מהודעת הסוכן (ת/2) עולה כי לאחר שמסר את השקית ובה החומר לסוכן, אמר הנאשם לסוכן שיבלע אותה אם יקרה משהו. באותו מעמד הבחין הנאשם בשקית גרעינים שהיתה בתא המטען של הרכב ואמר לסוכן לשים את השקית ובה החומר בתוך שקית הגרעינים, ואם המשטרה תעצור את הסוכן עליו לומר שהוא לא יודע של מי זה. עוד אמר הנאשם לסוכן שהוא יכול לבוא אליו אם יש לו צורך בקריסטל או בחשיש.

הסוכן הוסיף ותאר בהודעתו כיצד, לאחר שנפגש עם מפעילו ונאמר לו שהחומר אינו נראה כסם, חזר למקום וצפר. לדברי הסוכן, מהבית יצא אדם אחר, אשר טען כי הנאשם אינו נמצא במקום. האדם האחר חייך בתגובה לדברי הסוכן כי "זה לא יפה מה שאתם עשיתם".

הנאשם נעצר ונחקר ביום 2.8.10 (ת/3). בחקירתו הכחיש הנאשם כי בחזית ביתו יוטה ירוקה וכי הוא מוכר סמים. לדברי הנאשם הוא רק משתמש בסמים. הנאשם טען שאינו מכיר את הסוכן שהזדהה בשם חסן עבדאללה, אך לאחר שהוצג בפניו קטע וידאו בו מצולמת העסקה, אישר כי רואים אותו, אך לא זכר לדבריו מה עשה ועל מה שוחח עם הסוכן. בהמשך חקירתו השיב הנאשם לכל שאלה שנשאל את התשובה – "לא זוכר".

בעדותו בבית המשפט טען הנאשם כי מגיל 15 הוא משתמש בסמים קשים. הוא אישר שהסוכן פנה אליו על מנת שימכור לו מ"הנמוך", והתכוון להרואין. הנאשם טען כי היה בקריז ורצה כסף על מנת לקנות לעצמו מנת סם. הוא הלך מהמקום והכין לסוכן "אבקה של הלחם", קמח. הנאשם לקח מהסוכן את הכסף והלך לקנות סמים, וכשחזר אמר לו אחיו "מה עשית? רימית אותו". הנאשם טען כי הרביצו לו בחקירתו.

בחקירה הנגדית העיד הנאשם שלא רצה לומר במשטרה שרימה את הסוכן כדי לא להסתבך. הוא אישר ששיקר כאשר אמר בחקירת המשטרה שאינו זוכר את פרטי האירוע. הוא לא רצה לומר את האמת במשטרה. עוד העיד הנאשם כי הרעיון לרמות את הסוכן היה ספונטני. הנאשם טען כי את האבקה הכין בבית ומדובר בשמרים, שלדבריו דומים למראה הסם.

הצדדים הגישו סיכומים בכתב בשאלות המשפטיות המתעוררות במקרה זה.

לגישת המאשימה, המונח "עסקה אחרת" שבסעיף 13 לפקודת הסמים הינו מונח רחב ומקיף ביותר. "עסקה אחרת" היא כל הסכם לביצוע פעולה אסורה בסמים, ודי בהסכמה ההדדית במקרה זה כי הנאשם יספק לסוכן הרואין בתמורה ל-320 ₪, כדי לקיים את העבירה. אין כל צורך כי ההסכם יצא אל הפועל, ואין נפקות האם הסם שהוזמן נמסר בסופו של דבר לסוכן, או חומר אחר. המאשימה מפנה למקרה דומה שנדון בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, וכן בבית המשפט העליון.

לגישת ב"כ הנאשם, "עסקה אחרת" משתכללת רק אם התקיימה הסכמה לביצועה של פעולה אסורה בסם מסוכן. על פי דיני החוזים, "הסכמה" מתגבשת בדרך של הצעה וקיבול, כאשר תנאי מוקדם ליצירת ההסכמה הוא קיומה של גמירות דעת לקיימה. גמירות דעת זו חייבת להתקיים אצל שני הצדדים להסכם, ואין מקום לייבא לדיני העונשין את המבחן האובייקטיבי שנקבע בפסיקה האזרחית בנוגע לגמירוּת הדעת. נטען כי בדין הפלילי אין מקום להסיק באופן אובייקטיבי גמירות דעת מצדו של הנאשם להתקשר בעסקת סמים, אם סובייקטיבית לא חפץ בה. לשיטת ב"כ הנאשם, במקרה כזה "לא מסופק סם בפועל, לא מתקיים ניסיון לספקו ואף לא נקשר קשר שניתן לקדמו לכלל סיכון הציבור לחשיפה לסמים מסוכנים".

דיון

יריעת המחלוקת במקרה זה מצומצמת ביותר. הנושא העובדתי היחיד הנתון להכרעה הוא טענת הנאשם כי מראש נתכוון לרמות את הסוכן ולמסור לו חומר הדומה לסם בתמורה לסך של 320 ₪.

בחקירת המשטרה (ת/3) טען הנאשם כי אינו זוכר את פרטי מפגשו עם הסוכן, והתמיד בחוסר יכולתו לזכור את פרטי האירוע גם לאחר שהוקרן בפניו סרט הוידיאו המתעד את אותו המפגש. את טענתו כי מעולם לא נתכוון למכור לסוכן סם ומלכתחילה ביקש לקבל ממנו כסף במרמה, העלה לראשונה בבית המשפט.

המדובר בגרסה כבושה, והתירוצים שמסר הנאשם בעדותו אינם עולים כדי הסבר סביר לכבישת אותה גרסה. טענת הנאשם כי בעת החקירה היה ב"קריז" לא הוכחה, אף לא לכאורה. אף לא השכלתי להבין כיצד דרה טענה זו בכפיפה אחת עם הודיית הנאשם כי שיקר באותה חקירה. גם טענת הנאשם כי הוכה במהלך אותה חקירה אינה יכולה לעמוד. הנאשם לא הביא כל עדים לאלימות שכביכול הופנתה כלפיו, ולא ביקש לחקור את גובה הודעתו.