מדינת ישראל נ' שביטה(עציר)

החלטה

לפני בקשת המדינה לעצור את המשיב עד תום ההליכים.

לפי עובדות כתב האישום התפרץ המשיב פעמיים באותו הלילה: תחילה התפרץ לרכב ונטל ממנו רכוש רב (הכולל רדיו דיסק, תאורת במה, מצלמת וידאו וזוג רמקולים). מספר שעות לאחר מכן, נכנס לדירה, ותוך כדי שבעלת הבית נמה את שנתה נטל מהדירה את תיקה הכלל רכוש לא מבוטל. המדינה ביקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים. בבקשת המעצר נטען כי המדובר במי שמעסיק את בתי המשפט עוד מבחרותו ולחובתו הרשעות בעבירות רכוש, סמים, אלימות ואלימות כנגד שוטרים. המבקשת הפנתה לבש"פ 45/10 של בית המשפט העליון שם נקבע, בין היתר, כי במקרים מתאימים קמה העילה למעצר אדם גם אם ביצע לכאורה עבירת רכוש אחת ויחידה.

בדיון ביום 13.6.10 הסכים ב"כ המשיב לקיומן של ראיות לכאורה ועילות למעצר. עם זה, נתבקשתי על ידו לשלוח את המשיב לבחינת חלופה למעצר באמצעות שירות המבחן. ב"כ המשיב טען אז כי החלופה המתאימה היחידה היא הליך גמילה. בהחלטתי מאותו יום החלטתי, לא בלי היסוס, להיעתר לבקשת ההגנה. כך עשיתי נוכח טיב העבירות המיוחסות למשיב, אך לא משום הטענה כי יש להפנותו להליך גמילה. הדברים כתובים באופן מפורש בהחלטה והם מוסברים בכך שלא הוצג לי שום נתון ממנו ניתן להעריך כי העבירות אשר ביצע המשיב, אמנם בוצעו על רקע התמכרות לסמים.

בצד זה, אפשרתי לשירות המבחן להתייחס לנושא הגמילה אם הדבר נראה לו.

הונח לפני תסקיר שירות המבחן. מהתסקיר, שאינו תסקיר חיובי, עולה כי המשיב הועמד בשנת 2005 בצו מבחן, במהלכו השתלב בקהילה טיפולית בטייבה. כחודש לפני סיום תקופת הטיפול במקום יצא לביתו בטירה וכעבור יומיים שב לשימוש בסמים. שירות המבחן ניסה לבנות עמו תוכנית טיפול המשכי, אך המשיב ניתק מגע, צו המבחן הופקע והמשיב נדון לעונש מאסר ממושך. המשיב טען בפני שירות המבחן כי מאז שנת 2005 שב לנהל אורח חיים התמכרותי ועברייני ולא פנה לטיפול נוסף. שירות המבחן התרשם נוכח זאת ונוכח היכרותו העמוקה עם המשיב, כי המשיב חסר כוחות אישיים ומערכות תמיכה לצורך ביצוע שינוי ממשי, ועל רקע זה קיים סיכון להמשך שימוש בסמים וביצוע עבירות. שירות המבחן לא התרשם כי בעת הזו יוכל המשיב להשתלב במסגרת טיפולית, אך העיר כי אם בית המשפט יורה על בדיקת התאמתו לטיפול בקהילה יוכל השירות לסייע בקביעת ראיות קבלה.

על רקע תסקיר זה טענו הצדדים לפני היום. המדינה ביקשה כי המשיב יעצר עד תום ההליכים נוכח עברו הפלילי המכביד ביותר והסכנה הנשקפת מפני שחרורו לציבור. ב"כ המשיב, ביקש לשכנעני כי ראוי לתת למשיב הזדמנות נוספת, בדמות אותו ראיון קבלה לקהילה טיפולית.

בצדק הסכים ב"כ המשיב בדיון הקודם לקיומה של עילת מעצר. המשיב אמנם הסתבך זו הפעם לכאורה אך בביצוע שתי עבירות רכוש, אולם הן נסיבות ביצוע העבירות (פריצה לבית מגורים כאשר בעלת הבית ישנה בדירה, על כל הסכנות שיכולות להתרגש כתוצאה מכך) והן עברו הפלילי המכביד של המשיב (הכולל שורה של עבירות רכוש ואלימות לאורך השנים) מקימים עילה ברורה של מסוכנות לשלום הציבור. הסכמתי לבחון את עניינו של המשיב באמצעות שירות המבחן רק בשל טיב העבירות, והתסקיר שהגיע אינו חיובי בלשון המעטה. מסתבר ששירות המבחן מכיר את המשיב ואין בכוחו להמליץ על שום חלופה למעצר בשלב הנוכחי.

דעתי היא כי שחרורו של המשיב ממעצר מסכנת את הציבור במידה חמורה. יש להניח במידה גבוהה של הסתברות כי איש זה, לו ישוחרר, ישוב ויפרוץ לבתים ולכלי רכב. הגמילה מקומה ככלל בשלב גזירת הדין, ובמקרה הנוכחי לא הוצגו לי נתונים (כגון מוטיבציה אמיתית לגמילה או התחלה ממשית של ניסיון גמילה טרם המעצר) אשר יכולים להוציאו מגדר הכלל.

אפנה בענין זה לבש"פ 4365/10 בועז דהן נ' מדינת ישראל, לא פורסם (החלטה מיום 21.6.10) וכן בש"פ 4303/10 מושיאשוילי נ' מדינת ישראל, לא פורסם (החלטה מיום 23.6.10).

אשר על כן, אני מורה לעצור את המשיב עד תום ההליכים.

ניתנה והודעה היום ג' אב תש"ע, 14/07/2010 במעמד הנוכחים.

מיכאל קרשן, שופט

הוקלד על ידי: מירי אלפסי התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: