מדינת ישראל נ' שבו(אסיר)

גזר דין

הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות בעניינו בעבירות של תקיפת שוטר, חבלה חמורה, איומים, העלבת עובד ציבור והפרעה לשוטר.

העובדות תוארו בהכרעת הדין.

בקליפת אגוז, שוטר ופקח עיריה יצאו לארוע בעקבות דיווח על קטטה אלימה בה השתתפו המעורבים בברזלים וסכינים.

בדרכם למקום הארוע הבחינו בנאשם רץ, באזור הארוע. עת הבחין הנאשם בניידת שינה את כיוון ריצתו, התנהלות הנאשם עוררה את חשדם של השוטר והפקח, הפקח ירד מהרכב ורץ אחר הנאשם, הורה לו לעצור, בהמשך הנאשם נתפס, עת נתפס סרב להזדהות וסרב להיכנס לניידת, העליב השוטר והפקח, תקף את השוטר וגרם לו לחבלה חמורה שהתבטאה בשבר בידו, בהמשך תקף שוטר נוסף שהגיע לסייע, איים על השוטרים והעליבם.

הנאשם יליד 1972, לחובתו רשומות הרשעות קודמות בעבירה של החזקת סכין למטרה לא כשרה, היזק לרכוש במזיד, איומים, חבלה שהעבריין מזויין, חבלה חמורה, הפרעה לעובד ציבור והעלבת עובד ציבור.

הנאשם ריצה עונשי מאסר למשך 12 חודשים ולמשך 18 חודשים.

עונש המאסר האחרון נגזר על הנאשם ביום 1.2.07. הנאשם שוחרר ממאסרו ביום 2.9.07.

כנגד הנאשם תלוי מאסר על תנאי בר הפעלה מת"פ 2418/06 של בית משפט השלום ברמלה, למשך שנה.

התביעה בטיעוניה לעונש הפנתה לעברו הפלילי של הנאשם, התביעה הפנתה לנסיבות הארוע, ולעובדה שגם בתחנת המשטרה עת הובא הנאשם, לא חדל ממעשיו, תקף השוטרים, גידפם ואיים עליהם.

התביעה הפנתה לחומרה בעבירות אותן ביצע הנאשם והפנתה להלכה הפסוקה ולפסיקה.

הפנתה לפסק דינו של כב' השופט דנציגר בע"פ 8704/08 אשר אוזכר וצוטט בפסק דינו של כב' ביהמ"ש המחוזי בנצרת בע"פ 106/10.

כב' בית המשפט העליון קבע כי: "מעשיהם של המערערים שכללו איומים ותקיפה של שוטרים הממלאים תפקיד ציבורי על פי דין הינם בגדר התנהגות פלילית חמורה ושלוחת כל רסן אשר קוראת תיגר על אושיות שלטון החוק תוך התעלמות מופגנת מנורמות התנהגות הראויות שיש להקפיד עליהן...".

התביעה עתרה להטיל על הנאשם עונש מאסר לריצוי בפועל לתקופה ארוכה וכן להפעיל במצטבר את העונש המותנה. עוד עתרה להשית על הנאשם עונש הצופה פני עתיד, קנס כספי משמעותי ולחייבו לפצות המתלונן.

מנגד ב"כ הנאשם עתר להסתפק בהפעלת העונש המותנה. ב"כ הנאשם טען כי לא נטען שהנאשם השתתף בקטטה כלשהי. משכך לטענתו ארוע זה היה אמור להפתר בשטח וללא הסלמה. עוד טען שהנאשם כפי שעלה מהראיות שתה, אין עסקינן באדם צלול שפעל מתוך כוונה להעליב השוטרים או לפגוע בהם.

ב"כ הנאשם הפנה לכך שהנאשם הביע צערו על כך שירק וקילל. באשר לארוע טען כי אין עסקינן בארוע ברף גבוה של תקיפת שוטרים. ב"כ הנאשם טען כי הנאשם פעמיים דחף את השוטר וחבלותיו של השוטר נגרמו שלא מתוך כוונה לתקוף השוטר, אלא עת הנאשם הניף את ידיו.

ב"כ הנאשם טען כי הנאשם נתון במשמורת חוקית תקופה ארוכה ואם היה נתון במאסר תנאיו היו קלים יותר והיה יוצא לחופשות.

ב"כ הנאשם הפנה לגזרי דין בעניינם של אחרים בנסיבות חמורות מהמקרה דנן, ולנסיבות בהן התסקירים שהוגשו לא היו חיוביים, והפנה לכך כי על הנאשמים נגזרו עונשים מקסימליים של עבודות שרות, וכן עונשים מותנים וקנס כספי.

לאור האמור, עתר להסתפק בעונש המותנה.

לציין כי לאור טענת ההגנה לפיה יש להתחשב בכך שהנאשם פעל בעת שהיה שתוי, ב"כ המאשימה טען כי אין לעובדה זו חשיבות והפנה בהמשך לפסק הדין בע"פ 6656/08.