מדינת ישראל נ' שאפעי(עציר)

החלטה

לפני בקשת המדינה לעצור את המשיב עד תום ההליכים.

לפי עובדות כתב האישום אשר הוגש נגד המשיב, ביום 5.11.10, בין השעות 00:30 – 4:00, במושב עזריאל, התפרץ המשיב ביחד עם אחר לרכב מסוג סובארו טנדר מ.ר. 52-534-03 (להלן – הרכב), השייך לאורי בתיה. השניים פתחו את דלת הנהג באופן שאינו ידוע בוודאות למבקשת ונכנסו לרכב, בהמשך שברו השניים בצוותא חדא את המתנע, הניעו את הרכב באמצעות חוטי המתנע, ונסעו מהמקום. בשעה 4:00 זיהו כוחות משטרה את הרכב נוסע צמוד לגדר המושב עזריאל, השניים הבחינו בכוחות המשטרה, עצרו את הרכב ונמלטו מהמקום.

המשיב הואשם בעבירות של פריצה לרכב בצוותא, גניבת רכב בצוותא, היזק בזדון בצוותא ושהיה בלתי חוקית בישראל.

עם הגשת כתב האישום נתבקש מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. בבקשת המעצר נטען כי בידי המבקשת ראיות לכאורה להוכחת האשמה. עוד נטען בבקשה כי המסוכנות הנשקפת מפני המשיב ברורה משום שחדר לישראל מבלי שעבר סינון של גורמי הביטחון, וכן משום שביצע לכאורה עבירות רכוש. הוזכר עברו הפלילי של המשיב הכולל שתי הרשעות בעבירות של שהיה בלתי חוקית, קבלת רכב גנוב, נהיגה ללא רישיון וללא ביטוח והפרעה לשוטר. בנוסף תלוי נגד המשיב מאסר על-תנאי בן 11 חודשים שהינו בר הפעלה בעבירות רכוש הקשורות לרכב, ומאסר על-תנאי בן 5 חודשים בעבירות לפי חוק הכניסה לישראל. בבקשה נטען כי מעצם היותו של המשיב תושב שטחים, קם חשש שאם ישוחרר לא ניתן יהיה להביאו להמשך משפטו.

במסגרת הדיון בבקשת המעצר טען ב"כ המשיב כי לא מתקיימות במקרה זה ראיות לכאורה. עו"ד חמדאן ער לכך שטביעת אצבעו של המשיב נמצאה על גבי הרכב, אולם לדעתו אין די בכך כדי לסבכו, ולו לכאורה, במיוחס לו בכתב האישום. זאת משום שהטביעה נמצאה על חלקו החיצוני של הרכב ואין לשלול כי המשיב – שריצה עד חודש פברואר 2010 עונש מאסר בגין עבירות דומות – נכנס לישראל קודם למאסרו ואגב כך בא במגע עם הרכב. לדעת הסנגור אפשרות זו, כמו גם האפשרות שהמשיב ניסה לפרוץ את הרכב המדובר טרם עשו זאת הגנבים "האמיתיים", לא הופרכה בחומר הראיות, והמשיב כלל לא נשאל האם טרם מאסרו עבד במקום שיכול היה להביאו במגע עם הרכב. ב"כ המשיב הוסיף וטען כי המדינה לא הוכיחה שהרכב לא היה בשטחי הרשות הפלסטינאית, וכמו כן לא ניתן לקשור את המשיב לגניבת הרכב באמצעות טביעת אצבע בלבד.

ב"כ המשיב הוסיף וטען כי אם בית המשפט יקבע כי מתקיימות במקרה דנן ראיות לכאורה להוכחת האשמה, אזי לדעתו עילת המעצר היחידה היא החשש להימלטות מפני אימת הדין. במקרה כזה, כך עו"ד חמדאן, לא יהיה מנוס אלא להורות על מעצרו של המשיב, בהעדר יכולת להציג ערבויות מתאימות שיענו על עילת מעצר זו.

ב"כ המבקשת תארה את מכלול הראיות הקושרות את המשיב למיוחס לו בכתב האישום. לדברי עו"ד פורטנוי, הראיות נגד המשיב אינן מתמצות בטביעת אצבעו שנמצאה על דלת הרכב. טביעת האצבע משתלבת עם דו"חות הפעולה שרשמו השוטרים ביום האירוע, וכן עם פרט מוכמן שמסר המשיב בחקירה (סוג הרכב). עוד טענה ב"כ המבקשת כי קיימות בתיק ראיות שמפריכות את הטענה כי הרכב היה בשטחים, וציינה כי במקרה זה מתקיימת גם עילת מעצר של מסוכנות לשלום הציבור.

ב"כ המשיב ביקש לא לתת משקל לפרט המוכמן שמסר המשיב. לשיטתו טען המשיב כי החוקרים אמרו לו את הפרט המוכמן, וכיוון שהמשטרה לא תעדה את חקירת החשוד, אין אפשרות להפריך את גרסתו זו.

דיון

לאחר עיון בתיק החקירה מסקנתי היא כי מתקיימות במקרה זה ראיות לכאורה להוכחת האשמה.

ביום האירוע (5.11.10) פעלו שוטרים באזור מושב עזריאל. הם הבחינו ברכב כשהוא נוסע צמוד לגדר המושב, ובשלב מסוים יוצא מתחום המושב דרך פרצה בגדר. בשלב מסוים הבחינו יושבי הרכב כי שוטרים עוקבים אחריהם, ואז נטשו את הרכב וברחו מהמקום. השוטרים דלקו אחר החשודים אך לא הצליחו להשיגם. הרכב נתפס בידי השוטרים, נלקחו ממנו מעתקי ט"א, ונמצאו בו סימני הפריצה המתוארים בכתב האישום.

בין לבין, נוצר קשר עם בעל הרכב, מר אורי בתיה. מר בתיה מסר לחוקרים כי הוא אינו שוטף את הרכב באזור המשולש, אינו נוהג לתקן שם את רכבו והוא אינו עוצר שם משום סיבה. כן מסר מר בתיה כי הוא אינו מכיר תושבי שטחים ואף לא את המשיב (מסמכים 45, 66).

על גבי הדלת הקדמית שמאלית, מעל ידית הפתיחה החיצונית, נמצאה טביעות אצבע של המשיב. על גג הרכב, מעל חלון אותה דלת, נמצאה טביעת אצבע של אדם בשם חלף אמיר – שטרם אותר על ידי המשטרה. מחוו"ד מז"פ עולה כי טביעות נוספות שנלקחו מהרכב אינן ניתנות להשוואה.

המשיב נחקר באזהרה ביום 12.12.10. החקירה נרשמה בעברית, אולם תורגמה בחלקה מעברית לערבית ולהפך על ידי השוטרים פאדי גרייב וסאלח חלבי. המשיב טען כי לא נכנס לישראל מאז שוחרר ממאסרו האחרון בחודש פברואר 2010. הוא הכחיש שהיה בישראל ביום 5.11.10, וסרב להאמין כי נמצאה טביעת אצבע שלו בזירה. המשיב נשאל אם יש לו היכרות עם אנשים ממושב עזריאל והשיב בשלילה. לדבריו לא מכיר את המושב, והוא גם לא נכנס לכפרי המשולש. המשיב טען כי לא ניתן להוכיח שטביעת האצבע שלו.

בסיום חקירתו של המשיב שוחח עמו החוקר אלי כהן. המשיב אמר שאינו קשור לגניבת הסובארו טנדר, וכיוון שהמילה "טנדר" לא רשומה בחקירתו, שאל אותו החוקר לפשר הדבר. המשיב טען כי שמע סובארו טנדר (מסמך 43). גרסתו של החוקר כהן בנוגע להעדר התייחסות בחקירת המשיב לכך שמדובר בטנדר נתמכת בלשון האזהרה המופיעה בהודעה וכן במזכרו של החוקר רוי וייס שנכח בחקירת החשוד (מסמך 44).

די באמור לעיל כדי לבסס ברמה הנדרשת בהליך זה את הראיות נגד המשיב. המשיב הוא תושב השטחים ששוחרר ממאסר בן 15 חודשים בחודש פברואר 2010 ומאז אמור לשהות בשטחי הרשות. כעולה מהחומר שהונח לפניי, נמצאה טביעת אצבעו של המשיב על גבי הרכב של מר בתיה. המשיב נקשר אפוא בבירור לרכב, ובהתחשב בכך שהרכב נפרץ ונגנב ביום האירוע, ובכך שבעל הרכב אינו מכיר תושבי שטחים ורכבו אינו נוהג לבקר שם, על המשיב ליתן הסבר סביר להימצאות אותה טביעת אצבע – שאם לא כן עלול הוא למצוא עצמו מורשע בדין.

ודוק: מדובר אמנם בטביעת אצבע שנמצאה על חלק חיצוני ברכב, אולם בדיוק במקום דרכו התבצעה הפריצה לרכב; מדובר אמנם בטביעת אצבע שנמצאה על חפץ נייד, ואולם על פי חומר הראיות הרכב לא ביקר בשטחים.

במצב דברים זה, ברי כי הנטל על המשיב להראות מדוע נגע ברכב של מר בתיה. המשיב לא סיפק הסבר לקשירתו לרכב, אלא טען כי מדובר בטעות. המשיב אף טען כי אינו מכיר את מושב עזריאל או מי מיושביו ואף לא נכנס לישראל מאז שוחרר ממאסר בחודש פברואר 2010, וכך הרחיב את יריעת המחלוקת וסיבך עצמו לכאורה עוד יותר בביצוע המיוחס לו בכתב האישום.

אין לדעתי כל אפשרות לקבל בשלב זה את ההשערות ששיער ב"כ המשיב בנוגע להימצאות טביעת האצבע של המשיב על גבי הרכב. לא זו בלבד שבמסגרת הליכי מעצר אין מקום לבחון טענות הגנה שמעלה סנגור כאשר אלה אינן מתיישבות עם גרסת הנאשם בחקירה, גם לגופן מדובר בהיפותזות רחוקות, הנשענות על ההנחה כי טביעות אצבע יכולות לשרוד שנים (המשיב נעצר בחודש דצמבר 2008 ושוחרר כאמור בחודש פברואר 2010) על גבי חלק חיצוני של רכב, כאשר למולן ניצבת גרסה פשוטה הקושרת את המשיב לפריצת הרכב וגניבתו.