מדינת ישראל נ' שאולוב(עציר) ואח'

החלטה

בפני בקשה לעיון חוזר, בה מתבקש בית המשפט לעיין מחדש בהחלטתו ולהורות על שחרורו של המבקש לחלופת מעצר.

כנגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 499 (א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, וייבוא סם מסוכן - עבירה לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח משולב), התשל"ג – 1973.

בכתב האישום נטען כי לפני אוגוסט 2010, קשרו המבקש והנאשמים הנוספים קשר לייבוא סם מסוכן מדרום אמריקה באמצעות הדואר. במסגרת הקשר, סיכמו כי נאשם 1 יעמוד בקשר עם תושבים המתגוררים בדרום אמריקה, והם ישלחו את הסם לישראל, תמורת תשלום שהנאשמים הנוספים יעבירו אליהם. לפיכך, נאשם 1 יצר קשר עם אנדריי סטוזינסקי, המתגורר בפרגוואי, עם אלחנדרו גונזלס פלסיוס, המתגורר באורוגוואי (להלן: "אלה"), שוחח עם אנדריי וסיכם עימו, כי ישלח לישראל סם מסוכן מסוג קוקאין, במשקל 150 גרם , בתוך חבילה, אשר תכיל גם חפצים נוספים, לכתובת שימסור לו. כמו כן סיכם איתו, שאם יבוא הסם יתבצע לשביעות רצון הנאשמים הנוספים, ימשיך וישלח מידי שבוע, סם מסוכן מסוג קוקאין, במשקל של ק"ג אחד בכל משלוח, לכתובות אשר ימסור לו. ביום 7.9.10 שלח אלה באמצעות הדואר, חבילה שהכילה בין היתר מעטפה ובה סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל של כ – 150 גרם, שמוענה לכתובת בהרצליה וכן מספר טלפון שנועד ליצירת קשר עם הנמען. החבילה הראשונה הגיעה לישראל ביום 16.9.10, התקבלה בדואר, הועברה למשטרה, ללא ידיעת הנאשמים הנוספים לשם דגימת הסם. ביום 21.9.10 נמסרה החבילה באמצעות שוטר, לכתובת בהרצליה, ולאחר מכן הועברה החבילה לידי הנאשמים הנוספים.

ב"כ המבקש טען בתחילה באשר לראיות לכאורה ובית המשפט קבע כי קיימות ראיות לכאורה, תוך שציין כי תפקידו של המבקש התבטא במימון רכישת הסם והעברת הכספים לנאשם 1 על מנת שיפקיד אותם בחשבון של אלה ואנדריי. עם זאת טרם מתן החלטה סופית הורה על הגשת תסקיר שירות המבחן. התסקיר הראשון מתחילת חודש פברואר לא בא בהמלצה לשחרור המבקש. עם זאת לבקשת ב"כ המבקש, הורה בית המשפט על הגשת תסקיר נוסף שיבחן חלופה נוספת.

ביום 17.2.11 לאחר קבלת שני תסקירים, הורה בית המשפט (כב' השופט מגד) על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים, זאת לאחר שקבע כי תפקידו של המבקש התבטא במימון רכישות הסם והעברת הכספים לנאשם 1, על מנת שיפקיד אותם בחשבונות של אלה ואנדריי. עוד נקבע כי קיימת מסוכנות גבוהה בהתחשב בעברו הפלילי, הכולל ארבע הרשעות קודמות, ואף לאחר ששירות המבחן פסל החלופות שהוצעו בשני התסקירים שהוגשו, ונבחנה חלופה נוספת על ידי בית המשפט, שנמצאה כלא מתאימה.

על החלטה זו הגיש המבקש ערר לבית המשפט העליון (בש"פ 1648/11), אשר נדחה, וזאת נוכח הראיות לכאורה הקושרות את המבקש למשלוח הסם מושא האישום, ושתיקתו של המבקש בחקירה המהווה חיזוק לראיות התביעה. עוד קבע בית המשפט כי אין מקום להורות על שחרורו לחלופה לאור טיב העבירות המיוחסות לו.

כעת הוגשה הבקשה שבפני, בה עותר המבקש להורות על שחרורו לחלופה המוצעת בביתו במושב גילת. בבקשה בכתב הוצעו ארבעה מפקחים: חמותו, בן דודו, אחיינו וחבר קרוב, כאשר בדיון ביום 3.7.11 נכחו רק שלושה מתוך ארבעת המפקחים המוצעים. הוברר כי אחד הערבים - מר אילן אביטן, נבחן כבר בשירות המבחן ונמצא לא מתאים. מכאן הציע ב"כ המבקש שני ערבים למעשה: החבר מר יוסי פרץ ואחיינו של המבקש, מר אבשלום זוהר שיפקחו עליו בביתו.

ב"כ המבקש הדגיש כי המבקש עצור כבר זמן רב ומאחר והמאשימה לא הסכימה להפרדת הדיון בעניינו מיתר הנאשמים, הוא צפוי להישאר במעצר במשך תקופה ארוכה. מכאן הטעים כי יש מקום לשחררו לחלופת מעצר, בתנאי מעצר בית מלא תוך שהדגיש שניתן לעבותו אף באיזוק אלקטרוני. ב"כ המשיבה התנגדה לשחרורו לאור מסוכנותו הרבה של המבקש והעדר התאמתן של החלופות, תוך שהפנתה לתסקירי המעצר שהוגשו בעניינו שבחן כשש חלופות שונות ואף אחת מהן לא נמצאה מתאימה.

מתסקירי שירות המבחן שהוגשו בענייננו עולה כי המבקש נקט בדפוס מטשטש ומערפל, מסר מידע מגמתי וחד מימדי. שירות המבחן התרשם כי המדובר באדם מניפולטיבי, הנוקט בסחטנות רגשית לצורך קידום צרכיו, מתקשה לבחון התנהגותו באופן ביקורתי, ונוקט עמדות מקלות לגבי מעורבותו בפלילים אף בעבר.

מכל האמור מצא שירות המבחן כי קיימת רמת סיכון להישנות התנהגות פורצת גבולות ומכאן התקשה להעריך יעילותה של חלופה אנושית בעניינו ויכולתה לצמצם את רמת הסיכון. שירות המבחן בחן מספר ערבים שהוצעו ומצא אותם כלא מתאימים לאור העמדות המגוננות כלפי המבקש והספק העולה באשר ליכולתם להוות דמויות סמכותיות ומציבות גבולות. מכאן שירות מבחן לא בא בהמלצה לשחרורו.

עוד אציין כי אף חלופות נוספות שהוצעו ונבחנו בתסקיר המעצר השני, בבית אחיותיו תחת פיקוחן, ובבית אמו תחת פיקוח אחותו ובעלה נמצאו כלא מתאימות, וזאת לאור העמדות המגוננות כלפי המבקש, כאשר שירות המבחן מצא כי גם הם לא יהוו דמות סמכותית ומציבת גבולות שיהיה בה כדי להוות חלופה ראויה. כפי שצוין ערר שהוגש על החלטת בית המשפט לעצור המבקש, לאחר בחינת כל האמור, נדחה.

לאחר ששקלתי הבקשה, את טיעוני הצדדים, ובחנתי החלופות שהוצגו בפני, מצאתי כי אין בהן כדי לאיין את מסוכנותו של המבקש ומכאן דין הבקשה להידחות.נזכיר מראשית ראשונים על פיהן בית המשפט לא יורה על שחרור לחלופת מעצר כאשר מדובר בעבירות סמים חמורות, אלא במקרים נדירים. (ראה בש"פ בבש"פ 2846/06 מדינת ישראל נ' ג'ברין אלעצם, תק-על 2006(1) 4420, וכן לאחרונה בבש"פ 11091/08 חאלד אבו גרדוד נגד מ"י (טרם פורסם- ניתן ביום 18.1.09).

עוד יצוין כי המדובר במבקש בעל עבר פלילי אשר ריצה בעבר עונש מאסר בפועל, דבר שיש בו כדי להשליך על מסוכנותו.

מעבר לאמור הרי כבר נפסק לא אחת כי דרך כלל אין ביכולתה של חלופת מעצר לאיין מסוכנות בעבירות מסוג זה, שכן מדובר בעבירות שניתן לבצען מכל מקום.

בעניין זה אין לי אלא לחזור על דברי כב' השופט עמית בדחותו של עררו של המבקש כי:

"נזכיר כי העבירות ומשא כתב האישום בוצעו באמצעות הטלפון, ובהאידנא, באמצעי הטכנולוגיה של היום, אין העבריינים נדרשים לכתת רגליהם בשוק כדי לקשור ביניהם עסקאות סמים. מכאן החשש כי גם במסגרת החלופה תימשך הפעילות להפצת הסם (בש"פ 3807/06 טורק נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 21.5.06); בש"פ 3232/09 בוטרשוילי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 22.4.09)).

בשים לב לכל האמור, אבחן החלופה שהוצגה בפני כיום. למעשה הוצגו בפני שני ערבים אשר לא נראו לי ערבים מתאימים, אשר יוכלו להציב למבקש גבולות ולאיין את מסוכנותו, בוודאי לא בנסיבותיו של המבקש. ביחס לחבר, מר יוסי פרץ, הרי אותו הערב ציין כי הוא עובד ברשת חנויות אופנה וכי אין לו בעיה לעבוד מן הבית, על מנת לפקח על המבקש. עם זאת התרשמתי כי אין המדובר במי שמבין את כובד האחריות ואת העובדה כי המדובר בהתחייבות לפיקוח שעלול להתפרש על פני חודשים רבים. נראה כי הערב - אכן מעוניין לעזור לחבר ומכאן בא להציע האמור, אך עדיין הוא לא מבין את גודל האחריות והמעורבות הנדרשת בפיקוח האמור. מכל האמור לא יהא בו כדי להוות ערב מתאים, בוודאי לא כאשר מדובר במפקח יחיד. גם הערב השני שהוצע, אחיינו של המבקש, מר אבשלום זוהר, נראה כי לא יוכל להוות ערב מתאים שכן המדובר באדם צעיר, כבן 22, אשר גילו כמעט מחצית מגילו של המבקש אשר הוא דודו. מכאן נראה כי לא יוכל להוות דמות סמכותית המציבה גבולות למבקש בשים לב לקשר המשפחתי ולפערי הגילאים. עוד יודגש כי מתסקירי שירות המבחן עולה עמדתם המגוננת של בני המשפחה כלפי המבקש, כאשר מדובר במספר בני משפחה שנבחנו על ידי שירות המבחן. לכך מצטרפת עמדתו המקלה של המבקש עצמו לגבי מעורבותו בפלילים, ומכול האמור נראה כי האחיין שהוצע, אינו ערב מתאים.

באשר לטענת ב"כ המבקש ביחס לחלוף הזמן הארוך מיום מעצרו של המבקש, הרי שאין המדובר בפרק זמן ארוך במיוחד, ובכל מקרה זהו רק אחד מבין מכלול השיקולים, ובנסיבות שתוארו, אין בו כדי להטות את הכף לטובת שחרורו של המבקש.