מדינת ישראל נ' שאהין (עציר)

החלטה

נגד המשיב דלעיל הוגשה בקשה להורות על מעצרו עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, וזאת בהתאם לסעיף 21 (א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, לאחר שהוגש נגדו כתב אישום המייחס לו ארבעה אישומים שעניינם אלימות כלפי בת זוגו. בארבעת האישומים מתוארים מעשי אלימות שהופנו כלפי המתלוננת בזמנים ומועדים שונים, הכל כפי שפורט בהרחבה בהחלטתי מיום 24/01/13 בה הוריתי על הגשת תסקיר מעצר בעניינו של המשיב, לאחר שקבעתי כי מתקיימות ראיות לכאורה לחובתו וכי, מטבע הדברים, קיימת עילת מעצר.

ביום 13/02/13 ולאחר שהונח בפניי תסקיר מעצר, הודיעה באת כוח המבקשת (חרף העדר האפשרות מצד שירות המבחן להמליץ על שחרורו), כי זו תסכים לשחרורו למעצר בית מלא לחלופה רחוקה בכפר חורפיש ובפיקוח מפקחים, יחד עם הפקדה כספית. בדיון שהתקיים בפניי אף נחקרו המפקחים והובהרה להם חובתם בעניין זה.

ביום 27/02/13 הגישה המתלוננת, בת זוגו של המשיב, בקשה שכותרתה "בקשה: להחזיר את בעלי לשפרעם". בבקשה ציינה כי כבר הגיעה שלוש פעמים לבקר את בעלה בכפר חורפיש, וכי היא מתכוונת להמשיך ולעשות זאת, אלא שמצבה הכלכלי מכביד עליה מאוד, הואיל וגם היא וגם בעלה, המשיב, אינם עובדים. היא ציינה כי מטרת הרחקתו הייתה לשמור עליה, אולם מאחר ולא נאסר עליהם להיפגש היא מגיעה לבקרו. היא הוסיפה שהדבר פוגע במשפחה ובילדים ועתרה להחזירו לבית או אצל קרובי משפחתו בשפרעם וזאת "למענה ולמען הילדים".

בקשה זו של המתלוננת הועברה לתגובת הצדדים. המבקשת התנגדה לבקשה וזאת, לדידה, בשל מסוכנותו של המשיב, התערבות קודמת של בני משפחתו והשפעתם על בקשות מצד המתלוננת כגון הבקשה הנוכחית והתרשמות שירות המבחן והדגש שהושם על המרחק הגיאוגרפי של מיקום החלופה. לפי המבקשת, קירבה של המשיב למתלוננת עלולה להיות מסוכנת, שכן לא "תאפשר הזעקת משטרה במידה והנ"ל יפר תנאי מעצר הבית בהם הוא נתון".

ב"כ המשיב ביקש להצטרף לבקשת המתלוננת תוך שהפנה לתסקיר המבחן שלא מצא "דברים שליליים במובהק" ולהסכמת ב"כ המבקשת לשחרור המשיב לחלופה. לפי הסנגור, במצב העובדתי הקיים בשטח הרחקת המשיב אינה אפקטיבית בכל הנוגע להרחקתו מהמתלוננת, מאחר והיא מגיעה אליו על אף הקשיים ופנייתה לבית המשפט הינם בגדר "זעקה". לדידו, ונוכח עמדת המתלוננת, הקשר המתמיד עם המשיב, הפגישות ביניהם וחלוף הזמן מאז נעצר לראשונה, יש מקום להחזירו לשפרעם בתנאי מעצר בית אצל בני משפחתו ותחת פיקוחם של אחיו ואחותו שנבחנו על ידי שירות המבחן ונמצאו מתאימים.

בדיון שהתקיים בפניי ביום 19/03/13, שמעתי את המתלוננת, את ב"כ המשיב ואת ב"כ המבקשת. כל אחד מהם חזר על עמדתו כשהמתלוננת הדגישה את "הנזק הנפשי" שנגרם לילדים, ששואלים באופן רצוף על אביהם. היא ציינה כי היא והמשיב הגיעו "להסכמות והבנות" וכי לא ידעה "שהמצב יגיע עד לכאן".

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים ואת עמדת המתלוננת, שוכנעתי, כי חרף הזמן הקצר שחלף מאז שוחרר המשיב לחלופת מעצר, ומבלי שנעלמה מעיניי הפסיקה אליה הפנתה ב"כ המבקשת, שנסיבותיו של מקרה זה, בעיקר נסיבותיהם של המעורבים ועמדתה של המתלוננת, מאפשרות הקלה נוספת בתנאי השחרור, באופן של העברת מקום החלופה לעיר שפרעם בבית הוריו של המשיב ובפיקוח אחיו ופיק ואחותו אמאל שנבדקו על ידי שירות המבחן ונמצאו מתאימים ("אנשים רציניים ואחראיים" אשר "מבינים את משמעות משימת הפיקוח באם תוטל עליהם").

לא מצאתי כי במקרה דנן היותם של המפקחים בני משפחה מדרגה ראשונה, יש בה כדי לפגוע באמון שיש לתת בהם או במשיב כי יקיים אחר תנאי השחרור. בשונה מהמקרה נשוא בש"פ 2663/09 (מדינת ישראל נ' פלוני), אין לומר כי בפניי מתלוננת אשר מבטאת חרדה רבה מהמשיב (שתואר שם כאדם בלתי צפוי העלול ליצור מצבי סיכון נוספים) וכי נשקפת לה סכנה רבה שאין בחלופה המוצעת כדי לנטרל אותה. בנוסף נטען שם, כי מסוכנותו של המשיב בערר הופנתה גם כלפי בנו ואחיה של המתלוננת וכי בני משפחתו היו מודעים למסכת המעשים נגד המתלוננת, כשאמו אף נוכחת בחלק מהמקרים בעת מעשי התקיפה (ראה פסקאות ד'-ה' של פסק הדין).

בענייננו, מדובר בנסיבות אחרות, וכאשר גם נוכח התרשמות שירות המבחן, עסקינן במפקחים ראויים, רציניים ואחראים המודעים לחובתם.

הוא הדין באשר לעמדת המתלוננת, לה החלטתי לתת משקל רב. לדידי, אין המדובר בתסמונת "האישה המוכה" אלא מדובר במי שנוקטת עמדה חד משמעית בזכות החזרת המשיב לעיר מגוריו. נכון שעם שינוי מיקום החלופה מאויין השיקול של המרחק הגיאוגרפי בין המשיב למתלוננת, אולם בשים לב לעמדת המתלוננת (שאף מבקשת כי המשיב יחזור לביתם המשותף), נראה שאין מקום להמשך הרחקה כאמור.

סעיף 52 לחסד"פ (מעצרים) מדבר בין היתר על שינוי נסיבות ועל חלוף זמן ניכר כשיקולים המצדיקים עיון חוזר. בענייננו, אמנם לא ניתן לומר שחודש הוא זמן ניכר, אך שעה שעמדתה העקבית של המתלוננת כפי שקיבלה ביטוי בבקשה ובדיון, דוגלת בהחזרת המשיב, וכאשר בתסקיר המבחן נמנעה מלנקוט עמדה ("אינה מוכנה לנקוט בעמדה כלשהי ביחס למערכת היחסים..."),יש בכך משום שינוי בנסיבות שמצדיק עיון חוזר ושינוי החלופה כאמור לעיל.

אמנם עילת המסוכנות לא נעלמה, אך שעה שניתן להבטיח הפרדה בין המשיב למתלוננת (ולו כשהמרחק קצר) וכאשר הפרדה זו מפקוחת על ידי מפקחים ראויים, יש בחלופה כדי להשיג את המטרות של ההליך דנן ולאזן בין מכלול השיקולים, לרבות הקלה על הילדים והמתלוננת שהפגישות בינה לבין המשיב, מתקיימות מאז שחרורו.

השורה התחתונה היא, שאני מורה כי מעצר הבית המלא שהוטל על המשיב לפי החלטתי מיום 13/02/13 יהיה בבית הוריו, בעיר שפרעם, בפיקוח אחיו ופיק שאהין ואחותו אמאל עזאם, שכל אחד מהם יחתום על ערבות צד ג' בסך 30,000 ₪ להבטחת תנאי השחרור ומילוי חובת הפיקוח שנוטלים על עצמם כלפי המשיב. אין שינוי ביתר חלקי ההחלטה.

מאחר ובהסכמת הצדדים החלטה זו ניתנת בהעדר ובשים לב לעתירת ב"כ המבקשת, הרי שאני מורה בזאת על עיכוב ביצוע ההחלטה והשינוי במיקום החלופה, עד ליום 24/03/13 שעה 13:00.

המזכירות תשלח העתק החלטה זו לצדדים ותוודא כי ב"כ הצדדים קיבלו עותק ממנה עוד היום.

ניתנה היום, ט' ניסן תשע"ג, 20 מרץ 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: