מדינת ישראל נ' שאגיב(אסיר)

החלטה

בפניי בקשה שירות המבחן להפקיע את צו שירות לתועלת הציבור ואת צו המבחן שהוטלו על הנאשם.

הרקע להגשת הבקשה הוא כדלקמן:

ביום 12/01/10 נגזר דינו של הנאשם בעבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף – עבירה לפי סעיף 10 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א – 1961, שימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בתוקף – עבירה לפי סעיף 2 לפקודת רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל -1970.

בטרם נגזר דינו של הנאשם התקבל תסקיר שירות המבחן לגביו.

מתסקיר שירות המבחן הסתבר כי הנאשם מוכר לשירות המבחן עקב מעורבות פלילית עוד כאשר היה בגיל 15 ונשפט בבית משפט לנוער על עבירות שונות. שירות המבחן בחן את נסיבותיו האישיות של הנאשם וציין כי ערך לנאשם בדיקות לאיתור סמים. מהבדיקות נמצא כי הנאשם נקי מסמי רחוב. השירות ציין, כי הצהרותיו של הנאשם בדבר רצונו לחולל שינוי בחייו אינן מתיישבות עם מעשיו בפועל, וניכר כי העבירה אותה ביצע הנאשם מעידה על התנהלות לקויה וכשל התנהגותי.

עם זאת, ציין השירות כי הנאשם הגיע למפגשים שתואמו עימו והביע חרטה ובושה על מעשיו, וכן הביע נכונות להשתלב בטיפול במסגרת שירות המבחן והצהיר על נכונותו לשתף פעולה.

בסופו של יום, לאחר שקלא וטרייא של נסיבותיו של הנאשם, המליץ שירות המבחן על העדפת ההיבט השיקומי בעניינו של הנאשם, ועל כן המליץ להטיל על הנאשם צו שירות לתועלת הציבור בהיקף של 160 שעות והעמדתו במבחן השירות לתקופה של 18 חודשים, ולצורך כך המליץ השירות להאריך את עונש המאסר המותנה אשר היה תלוי ועומד כנגד הנאשם באותה עת.

בגזר הדין סקר בית המשפט את כל נסיבותיו האישיות של הנאשם, בחן את המלצות שירות המבחן והגיע למסקנה כי למרות שמדובר בעבירות חמורות ובנסיבות המצדיקות הטלת עונש מאסר בפועל, הרי שלאור הצהרת הנאשם כי הפנים את הפסול שבמעשיו ולאור הצהרותיו בדבר נכונותו לשתף פעולה עם שירות המבחן ורצונו המילולי לחולל שינוי מהותי בחייו, יש ליתן לו הזדמנות לעשות כן, ויש לבכר את העיקרון השיקומי על פני העיקרון ההרתעתי-גמולי שבדיני העונשין.

יחד עם זאת, בית המשפט הדגיש בגזר הדין שאם ימעד הנאשם במהלך המבחן, ישוב בית המשפט ויגזור את דינו (ראה עמוד 10 שורות 18-19 לגזר הדין. אזהרה דומה מצאה את ביטויה גם בסעיף 3 לגזר הדין).

בבקשה בפניי מציין שירות המבחן כי הנאשם הפר את הצווים שניתנו עליו. מהבקשה עולה כי השירות פנה לנאשם פעם אחר פעם כדי להתחיל לבצע את צו השל"ץ. הנאשם מסר לשירות המבחן כי אכן התחיל לבצע את הצו אלא שמבירור שערך שירות המבחן התברר כי הנאשם לא אמר אמת לשירות המבחן וטרם החל בביצוע מכסת השעות שהוטלה עליו.

עוד מציין שירות המבחן כי כחלק מתנאיי המבחן שולב הנאשם בחודש פברואר 2010 בקבוצת צעירים הנפגשת בשירות המבחן אחת לשבוע, במטרה לסייע לנאשם להתמודד עם מצבי סיכון כדי למנוע ממנו לחזור ולבצע עבירות. ברם, הנאשם לא שיתף פעולה בטיפול, התנהגותו נותרה המנעותית וחשדנית. הנאשם אף לא הגיע למפגשים ואף לא סיפק אישורים המצדיקים את היעדרותו למרות ששירות המבחן דרש ממנו לעשות כן. יתרה מזאת, הנאשם נמנע ממתן בדיקות שתן ולא הגיע למפגש קבוצתי שהתקיים ביום 28/06/10. הוא טען כי הוא לא הגיע למפגש זה עקב פטירת סבו, אולם שירות המבחן בדק טענה זו והתברר כי מידע זה כוזב וסבו חי. כאשר שירות המבחן אימת את הנאשם עם מידע זה, הגיב הנאשם באמירות אותן כינה שירות המבחן כאמירות בעלות גוון תוקפני, ותלה את האשמה לכישלונותיו, בשירות המבחן.

שירות המבחן מדגיש כי הנאשם זומן לשלוש בדיקות שתן במועדים שונים, אך הנאשם בחר שלא להגיע לאף אחת מהבדיקות.

לסיכום, התרשם שירות המבחן, כי הנאשם מגלה עמדה פסיבית ביחס להתנהלותו, אין ניסיון של ממש מצידו לגייס עצמו לטיפול משמעותי ולבצע תפנית בחייו. יתרה מזאת, הדגיש השירות, הנאשם לא בוחל במניפולציות ומסירת מידע כוזב כלשון שירות המבחן, ואף אינו בוחל בכל אמצעי על מנת להימנע מהתמודדות עם תוצאות מעשיו. על כן, סבור שירות המבחן כי הנאשם לא מפיק כל תועלת מהקשר הטיפולי עם שירות המבחן ולכן קיים סיכון לביצוע מעשים דומים בדמות המעשים עליהם נשפט הנאשם ויש להפקיע את צו המבחן וצו השל"ץ ולשוב ולדון בעניינו של הנאשם.

בדיון בפניי חזר שירות המבחן על בקשתו ולהדגיש כי בתקופה הקצרה שהיה הנאשם בקשר עם שירות המבחן לא עמד במטלות שהוטלו עליו, מסר מידע כוזב כפי שפורט בבקשה, לא הגיע לבדיקות השתן על מנת לבדוק את מצבו ביחס לשימוש בסמים ועל כן חזר ועמד שירות המבחן על הצורך להפקיע את הצווים.

ב"כ המאשימה תומך בעמדת שירות המבחן מנימוקי שירות המבחן. עוד טען כי בית המשפט נטה במידה מסוימת מידה של חסד כלפי הנאשם ונתן לו הזדמנות לערוך שינוי בחייו, אך הנאשם הוכיח כי הוא אינו ראוי לאמון זה וחזר לסורו.

ב"כ הנאשם מתנגד לבקשה. לגישתו, בית המשפט לא מוסמך לחזור ולגזור על הנאשם עונש של מאסר בפועל. לדבריו, בפני בית המשפט קיימות ארבע דרכי פעולה חלופיות כאמור בסעיף 20 לפקודת המבחן. לגישתו, בית המשפט בחר בהטלת מבחן בצירוף עונשים נוספים ועל כן ההוראה היחידה העומדת לרשות בית המשפט הינה הוראת סעיף 20(4) לפקודת המבחן, ולפיה, לגישת הסניגור, בית המשפט לא רשאי לחזור ולגזור את דינו של הנאשם ולהתעלם מהעונשים שהוטלו עליו ולא רשאי להטיל עונש נוסף בהתחשב בעונשים שניתנו.

עוד טען הסניגור, כי משעה שבית המשפט האריך את המאסר המותנה, הוא אינו רשאי לגזור על הנאשם עונש של מאסר בפועל וממילא לא רשאי להפעיל את עונש המאסר המותנה.

לסיום טען הסנגור כי בית המשפט אף לא רשאי לגזור את דינו של הנאשם, הואיל וזה לא הוזהר כדין בדבר הסנקציות שבית המשפט רשאי לנקוט בהן.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בבקשת שירות המבחן, בגזר הדין וכל החומר המצוי בתיק בית המשפט נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל.