מדינת ישראל נ' רצון

פרוטוקול

הכרעת דין

האישום:

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום לפיו בתאריך 1.12.10, יום ד' בשבוע, בשעה 13:37 ברחוב מוריה 9 אריאל, עצר את רכבו מ"ר 68-176-03 (להלן: "הרכב") בתחום של 20 מטר לפני תמרור של תחנת אוטובוס בניגוד לתקנה 72(א)(12) לתקנות התעבורה.

הכפירה:

הנאשם כפר באישום והוסיף כי עצר את רכבו הרבה מעל 20 מטר, מקום בו המדרכה הייתה אפורה.

פרשת התביעה:

מטעם התביעה העיד רס"ר זכריה שפסו, (להלן:"השוטר") אשר ערך את הדוח (ת/1) וחזר על תוכנו. העד הסביר כי הנאשם החנה את רכבו סמוך לתחנת ההסעה כ-5 מטרים לפני התמרור ומקום עצירת הרכב היווה הפרעה לתנועה בכך שבכל פעם שאוטובוס ביקש לעצור בתחנה לשם העלאת והורדת נוסעים נאלץ לעצור באמצע הנתיב.

בחקירתו הנגדית הדגיש כי היו רכבים נוספים שחנו במקום והפריעו לתנועה.

פרשת ההגנה:

הנאשם בחר להעיד וצריף צילום הרכב ליד המדרכה (נ/1) וסיפר כי צילם את הרכב מייד לאחר שראה את הדו"ח מודבק על הרכב. עוד סיפר הנאשם כי חנה במרחק של הרבה מעבר ל 20 מטר, כ 30-35 מטר מהתמרור וזאת להערכת עין כך שהרכב לא הפריע לאוטובוס לעצור והרחוב לא הומה.

בחקירתו הנגדית ציין כי בעת רישום הדוח לא היה במקום, היה בשיעור באוניברסיטה הסמוכה ולכן לא הבחין אם רכבו הפריע לאוטובוסים לעצור, אולם טען כי "שלושה אוטובוסים יכלו לחנות שם" (עמ' 5 שורה 7 לפרוטוקול).

דיון והכרעה:

לאחר ששמעתי את עד התביעה והנאשם, התרשמתי מהופעתם בפני ועיינתי במסמכים שצורפו שוכנעתי כי המאשימה הוכיחה מעבר לכל ספק סביר כי הנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום וזאת לאחר שהזהרתי את עצמי כי מדובר בעדות יחידה במשפט פלילי ואנמק:

תקנה 72 (א)(12) לתקנות התעבורה קובעת:

"לא יעצור אדם רכב, לא יעמידנו, לא יחנהו ולא ישאירנו עומד, כולו או חלק ממנו, באחד המקומות המנויים להלן, אלא לשם מניעת תאונה או לשם מילוי אחרי הוראה מהוראות תקנות אלה או אם סומן בתמרור אחרת; ואלה המקומות:

(12)בנתיב שיועד לתחבורה ציבורית ובתחום תחנת אוטובוסים המוגדרת על ידי סימון על פני כביש, ובאין סימון כאמור - בתוך עשרים מטר לפני תמרור "תחנת אוטובוסים" ועשרים מטר אחריו, בשני צדי הדרך; ובלבד שמותר לעצור או להעמיד או להחנות רכב בצד הדרך שממול לסימון על פני הכביש או ממול לתמרור, אם רוחב הכביש באותו מקום הוא שנים עשר מטר או יותר;".

אין מחלוקת שהנאשם העמיד/השאיר את רכבו בקרבת תחנת האוטובוס.

אין מחלוקת על קיומו של תמרור תחנת האוטובוס.

המחלוקת נעוצה בשאלת מרחק הרכב מן התמרור.

מקבלת אני את טענת המאשימה לפיה התמונה נ/1 שהוצגה לבית המשפט באמצעות הנאשם לא מעידה על מיקום הרכב ביחס לתמרור/תחום תחנת האוטובוס ולא ניתן להבין ממנה היכן החנה הנאשם את רכבו ביחס לתחנת האוטובוס.