מדינת ישראל נ' רנאל

בפני

שופט אברהם טננבוים

הכרעת דין

לאחר היסוס החלטתי לזכות את הנאשמת מחמת הספק.

התאונה עצמה פשוטה. מדובר בכביש דו-סיטרי ובו נתיב אחד לכל כיוון. הנתיבים אינם מופרדים על ידי אי תנועה כלשהו. במועד התאונה היה הנתיב שממול כיוון הנאשמת פקוק בעוד שהנתיב שבו נסעה היא היה יחסית פנוי.

הנאשמת התקרבה למעבר החצייה ובאותה עת ממש חצה את מעבר החציה על קורקינט הילד מ.כ. רכוב על גבי הקורקינט. הקורקינט התנגש בפינה הקדמית שמאלית של רכב הנאשמת וכך אירעה התאונה. על פי המימצאים, הילד חצה בין שתי מכוניות שעמדו בנתיבם היות והנתיב היה פקוק.

כידוע, אין חולק על חובת הזהירות שחייבים נהגים כשהם מתקרבים למעבר חצייה. חובת זהירות שמשמעותה היא כי הנהגים חייבים לקחת בחשבון כי הולכי הרגל לא בהכרח יהיו זהירים וייתכן אף כי יהיו רשלניים. פסיקה לא מועטה יש בגין חובת זהירות זו ואין טעם לחזור עליה.

אולם במקרה שלפנינו, ישנה עדה (נייטרלית לחלוטין) שהייתה ברכב בנתיב הפקוק (בניגוד לכיוון נסיעת הנאשמת). העדה גב' נלה מילקוביץ היא אחות במקצועה ואין לה כל קשר אל מי מהצדדים. היא העידה כי עמדה בפקק אחרי הרכב שעמד לפני מעבר החצייה וראתה לפתע את הקורקינט מתפרץ לכביש. היא העידה בפני בפירוש כי מדובר היה בהתפרצות מהירה מאוד, והיא איננה סבורה כי יכולה הייתה הנאשמת או כל נהג/ת אחרים למנוע את התאונה.

עוד העידה כי לדעתה נהגה הנאשמת במהירות סבירה ואף איטית שכן אף שהתנועה זרמה יחסית בכיוונה הרי הייתה תנועה במקום (פר' עמ/ 11 ש' 24).

נציין שקיימת בעייתיות לאמוד את מהירותו של ילד או כל רוכב על קורקינט ואין פרמטרים ברורים לקביעת מהירות ו/או ממוצע כלשהו (כדברי הבוחן בעניין זה, פר' עמ' 9 ש' 32).

אני ער לעדותו של עד התביעה (שלא ראה את התאונה לגופה) שטען כי נראה היה לו שמהירות הנאשמת גבוהה מדי לנסיבות הכביש. אך עדות זו עומדת כנגד עדות הנאשמת וכנגד עדות העדה הניטרלית. וככל יש לציין כי אומדן מהירויות הנו מטבע הדברים בעייתי ולא מדוייק.

אשר לכן, למרות החובה המוגברת של נהגים לפני מעברי חצייה, הרי אין אפשרות לדרוש מהם לנהוג כמלאכים (תרתי משמע). גם אם הייתה הנאשמת נוסעת מאוד לאט לא ברור אם הייתה יכולה למנוע את התאונה שכן עד הרגע האחרון לא הייתה רואה את הילד שהיה בין שתי מכוניות (ונציין כי מדובר בילד שהיה אז בין 7.5 שנים ובוודאי לא היה גבוה במיוחד). אין זה כה סביר לעבור מעבר חצייה רכובים על גבי קורקינט, וקשה לדרוש מכל נהג לעמוד לחלוטין לפני כל מעבר חצייה שהוא.

אשר לכן התעורר ספק בליבי. שמא הנאשמת נהגה כפי שיכלה ולא יכלה לעשות טוב יותר, וממילא אין היא אשמה בתאונה. היות ובמשפט פלילי עסקינן רשאית הנאשמת ליהנות מן הספק, ולכן החלטתי לזכותה מחמת הספק.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מהיום.

המזכירות תודיע לצדדים.

הדיון שנקבע ליום 10.11.2011 בטל בזאת.

ניתנה היום, כ"ו אלול תשע"א , 25 ספטמבר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: