מדינת ישראל נ' ריעני

הכרעת דין

לנאשם ניתנה הודעת תשלום קנס לפיה נהג ברכב ובעת שהרכב היה בתנועה השתמש בטלפון הנייד שלא באמצעות דיבורית, בניגוד לתקנה 28(ב) לתקנות התעבורה, התשכ"א 1961.

הנאשם ביקש להישפט, כפר במיוחס לו ובית המשפט שמע הראיות.

מטעם התביעה העיד רס"ר מיכאל פנחס (להלן: "עד התביעה"), אשר ערך את הודעת תשלום הקנס (ת/1). העד העיד כי במהלך משמרת עמד בצומת הרחובות היהלום- זנגביל בעיר נתניה וצפה על הרכבים הנוסעים ברחוב יהלום. העד ציין כי הבחין בנאשם מתקרב לצומת ומחזיק בטלפון הנייד ביד ימין כאשר הטלפון צמוד לאוזנו הימנית. העד המשיך וציין כי הבחין בביצוע העבירה דרך שמשת הרכב הקדמית.

הנאשם אשר בחר להעיד, העיד כי נסע לכיוון השוק בנתניה, הבחין בעד התביעה ובשני שוטרים נוספים ממרחק של כ- 100 – 200 מטרים, עצר נסיעתו, ולאחר כדקה-שתיים צלצל הטלפון הנייד, הוא הרים את הטלפון, לא הספיק אפילו לענות לשיחה וכבר עד התביעה ניגש אליו.

לאחר ששמעתי גרסאות הצדדים, הנני מעדיפה גרסתה של המאשימה.

עד התביעה העיד באופן ברור ומפורש כי הבחין בנאשם מתקרב לצומת ומחזיק את הטלפון הנייד בידו הימנית צמוד לאוזנו. העד הוסיף כי לו היה הנאשם בעצירה, לא היה רושם את הודעת תשלום הקנס (עמוד 2 לפרוטוקול שורה 11).

במועד ביצוע העבירה, ציין עד התביעה את דברי הנאשם בת/1 כאשר אמר: "אני לא דיברתי ... רק התדרדרתי, זה לא מהירות של 60 או 80 קמ"ש".

הנני רואה בדברים אלו משום ראשית הודיה. הנאשם הודה כי קיבל שיחת טלפון, הרים את הטלפון בכדי לענות לשיחה אך לפי דבריו הרכב רק התדרדר ולא נסע במהירות.

הנאשם סתר עצמו כאשר טען בבית המשפט כי הרכב היה בעצירה מוחלטת, ומאידך בדברי הנהג שבת/1, כאמור, הודה כי "רק התדרדר" עם רכבו ולא נסע במהירות של 60 או 80 קמ"ש.

זאת ועוד, לדברי הנאשם מותקנת ברכבו דיבורית כך שאינו זקוק לענות לשיחות הנכנסות דרך הטלפון הנייד (עמוד 3 לפרוטוקול שורה 15). אם כך, לא ברור מדוע בכלל ענה הנאשם והרים את הטלפון הנייד בידו.

סוף דבר

לאחר ששמעתי את גרסאות הצדדים, הנני מעדיפה את גרסת עד התביעה.

לאחר שבית המשפט הזהיר עצמו כי עדות יחידה לפניו, הנני מוצאת את הנאשם אשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום ומרשיעה אותו בהתאם.

ניתנה והודעה היום כ"ז ניסן תשע"ד, 27/04/2014 במעמד הנוכחים.

טל אוסטפלד נאוי, שופטת

גזר דין

הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות כי נהג ברכב ובעת שהרכב היה בתנועה השתמש בטלפון הנייד שלא באמצעות דיבורית, בניגוד לתקנה 28 (ב) לתקנות התעבורה.

ההלכה היא משביקש הנאשם להישפט, וויתר על זכותו לשלם את הקנס המקורי ובית המשפט נחשף לעברו התעבורתי , אין בית המשפט כבול בגזר דינו לעונש הקנס המקורי.

לחובת הנאשם עבר מכביד כאשר הוא מחזיק ברישיון נהיגה משנת 81 לחובתו 32 ה.ק. ביניהן עבירות חמורות כאשר ברמזור יש אור אדום, אי ציות לתמרורים וגרימת תאונת דרכים – נזק בלבד.

מאחר ולחובת הנאשם עבירה זהה של שימוש בטלפון, כאשר מועד ביצוע העבירה הינו משנת 96 לא מצאתי לפסול בפועל את רישיון נהיגתו של הנאשם.