מדינת ישראל נ' ריחאן(עציר)

החלטה

החלטה תנתן לאחר הפסקה.

ניתנה והודעה היום כ"ח כסלו תשע"ד, 01/12/2013 במעמד הנוכחים.

אלי אנושי, שופט

החלטה

כנגד המשיב הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים וזאת במקביל להגשת כתב אישום המייחס לו עבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף יותר מ-6 חודשים, ושימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח.

על פי עובדות כתב האישום ביום 29.11.13 בשעה 00:20 נהג המשיב בראשון לציון כשהוא מסיע ברכב 3 נוסעים לרבות תינוק וזאת כאשר הוא נפסל ביום 12.7.12 בתיק ת"ד 6377-08-10 וביום 08.7.13 בתיק 304-02-12 בשני התיקים בפסילה בפועל בת שנתיים. סך הכל לחובתו 4 שנות פסילה.

המשיב נהג כשהוא יודע שהוא פסול וללא רישיון נהיגה.

ב"כ המשיב הודה בקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, ולמעשה מסר כי בכוונתו להודות בתיק העיקרי אולם ביקש לטעון למסוכנות וטען כי מדובר באירוע חריג כיוון שנהג לפי בקשה של אישה בהריון שהייתה עמו ברכב.

יתרה מזו, ב"כ המשיב ציין כי המשיב נעצר והובא בפני שופט שלום והלה הורה על שחרורו למעצר בית לפני כיומיים עד להתייצבותו היום לדיון בפני ויש להביא גם עובדה זו בחשבון.

ב"כ המבקשת התנגדה נחרצות לבקשה תוך הפניה לעברו התעבורתי והפלילי המכבידים ביותר.

אין ספק כי עבירת נהיגה בזמן פסילה היא עבירה מסוכנות ביותר המקימה עילת מעצר ולאור הסכמת ב"כ המשיב לראיות לא אתייחס עוד לנושא.

אציין מפורשות כי אינני מקבל את טענתו של המשיב כי היה מדובר במקרה חירום שכן גם אם לא חשה הנהגת בטוב והייתה בהריון הרי שהנהיגה הייתה בטבורה של עיר ואם בישראל וניתן היה להשתמש במונית או בכל אמצעי אחר על מנת להסיע את האישה שלא חשה בטוב. ואולם, מחומר הראיות שהוגש לעיוני עולה כי לכאורה לא מדובר כלל וכלל במקרה חירום. וכך גם טענה האישה עצמה בחקירתה במשטרה.

לעניין אפשרות השחרור לחלופת מעצר:

לא נעלמה מעיני החלטת בית המשפט העליון בבש"פ 8015/09 בעניינו של גיורגי קוניוף ולפיה: "כיוון ששוחרר להתהלך חופשי עובר למעצרו או שוחרר בשלב מעצר ימים כי אז ככל הנראה המסוכנות הנשקפת ממנו אינה כה גבוהה... ואין הצדקה להשיבו למעצר". אולם לטעמי, בעניינו של המשיב שונים פני הדברים, אכן בית המשפט יורה על מעצר עד תום ההליכים רק במקרים חריגים ולבטח כאשר המשיב שוהה יומיים במעצר בית.

בבש"פ 28/11 פלוני נ' מדינת ישראל, קבע בית המשפט העליון כי במקרה של מי ששוחרר ממעצר, על בית המשפט ליתן משקל ממשי לעובדה זו אך הדבר יהווה רק נתון אחד מבין הנתונים אותם מצווה בית המשפט לשקול, הכוללים את חומרת המעשים המיוחסים למשיב, עוצמת הסיכון הנשקף ממנו לציבור והיכולת להפחיתו בדרך של חלופת מעצר.

אין ספק שהעבירות המיוחסות למשיב חמורות ביותר ואין צורך להכביר מילים נוספות וראה החלטת בית המשפט העליון ברע"פ 6115/06 מוראד אבו לאבן.

המשיב אוחז ברישיון נהיגה משנת 2008 וצבר לחובתו לא פחות מ-38 הרשעות תעבורה קודמות הכוללת: תאונת דרכים שבגינה נפסל ל-24 חודשים, ועוד נהיגה בפסילה שגם בגינה נפסל ל-24 חודשים – בשני תיקים אלה נגזרו עליו גם מאסרים על תנאי של 22 חודשים, כאשר בתיק האחרון נגזר דינו ביולי 2013 והנה שב המשיב ונהג.

למשיב גם עבר פלילי כבד ביותר הכולל עבירות רבות מאוד. כולל עבירה שבגינה אמור להתחיל לרצות עונש מאסר החל מתחילת חודש ינואר 2014 למשך 8 חודשים ועבירה זו שבגינה הובא בפני נעברה במהלך תקופת עיכוב הביצוע, טרם התייצבותו למאסר בתיק הפלילי, עובדה חמורה ביותר המדברת בעד עצמה.

אציין כי מעבר לכך לחובת המשיב התחייבות כספית כבדה אך גם המאסר על תנאי הממושך, הפסילה על תנאי הממושכת וההתחייבות הכספית המכבידה לא מנעו בידו מלנהוג דבר המעיד לטעמי על מסוכנותו הרבה ביותר.