מדינת ישראל נ' ריאן

פסק דין

בפניי ערעור על גזר דין בית משפט תעבורה, מחוז מרכז, כב' השופט אטינגר נחשון בתיק תעבורה 10042/08, מיום 22.4.10 בו הורשע המשיב בעבירות של נהיגה בשכרות, לפי סעיף 62(3) פלוס 39א' לפקודת תעבורה.

העונש שגזר בימ"ש קמא קנס בסך 600 ₪, 8 חודשי פסילה בפועל בניכוי 30 ימי פסילה מינהלית, פסילת על תנאי בת 5 חודשים לשנתיים, מאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים למשך שנתיים, ומכאן הערעור שלפניי.

בנימוקי הערעור מציין ב"כ המערער את העובדה כי המערער מלכתחילה כפר בעובדות כתב האישום, אך לאחר פרשת התביעה במסגרתה העיד ד"ר גופר, חזר בו המשיב מכפירתו והודה במיוחס לו.

בית משפט קמא טעה כשהקל עם המשיב בכל רכיבי הענישה, כשקבע תקופת פסילה פחותה מתקופת המינימום בלא שציין נימוקים מיוחדים לעשותו כן, ומה שצויין במסגרת גזר הדין אינו עולה כדי נימוקים מיוחדים. בית משפט קמא לא נתן משקל ראוי לריכוז חומצת החשיש הגבוהה שנמצאה בבדיקת השתן של המשיב העומדת בגובה של 1,371 ננוגרם.

בית משפט קמא לא נתן דעתו לת/2 מבחן מאפיינים כשהמשיב לא הצליח בהצמדת העקב לאגודל, חרג מהקו טעה בספירת הצעדים, התנדנד, הסתייע בהרמת ידיו לצדדים לצורך שמירה על יציבות.

ומכאן הבקשה להתערב בעונש הוא להעמידו על תקופת המינימום.

ב"כ המשיב תוהה מדוע התערב בית משפט בשיקול דעתו של בית משפט קמא באותם המקרים בהם המערערת היא המדינה ולא התערב בשיקול דעתו כאשר המדינה היא המשיבה.

עוד ציין היותו של המערער נהג משאית, היושב בבית מאז הפקיד רישיונו, שכן מקצועו הוא נהיגה בלבד. היותו נשוי צעיר והפסילה פוגעת בפרנסתו, הציע כי ירצה 100 או 150 שעות של"צ בתמורה להפחתה לתקופת הפסילה בפועל.

לגופו של עניין:

1. תנוח דעתו של עו"ד גולן, בית המשפט בדרך כלל לא מתערב בשיקול דעתו של בית משפט

קמא.

2. רק במקרים חריגים, ובנסיבות יוצאות דופן, כאשר העונש שהוטל בבית משפט קמא חורג ממתחם הסבירות, ומקום שאינו מנומק כדבעי, יתערב בית המשפט אם ימצא שנכון לעשות כן. ראה ע.פ 3332/91 מדינת ישראל נ' סבג.

3.עיון בגזר הדין מלמד כי בית משפט קובע העונש לאחר:

"שעיינתי בטיעוני הצדדים לעונש הרשעותיו הקודמות שקלתי נסיבותיו האישיות של הנאשם וותק נהיגה בהתחשב שאין בעברו התעבורתי עבירות בהן נשפט בבית משפט ובעברו הפלילי עבירה שאינה קשורה לנשוא כתב האישום ובהתחשב באמור בת/2 לפיו התרשם עד תביעה 2 כי ההשפעה על הנאשם היתה קלה, מחליט בית המשפט..."

למקרא האמור לעיל לא מצאתי נימוק אחד המצדיק או, בגינו נגזר העונש כפי שנגזר.

עיון בת/2 מלמד, כי נרשם לעניין נסיבות עצירת הרכב במי "שנהג בצורה פרועה". ומתוך אותו ת/2 עולה כי התנדנד היה צריך להסתייע בידו כדי לשמור על יציבות, טעה בספירת צעדים, לא הצמיד עקב לאגודל, הלזה יקרה השפעה קלה?!

הוסף לכך עדותו של ד"ר גופר בבימ"ש קמא אשר ציין במפורש כי הריכוז שנמצא אצל המשיב זה היה במידה הכי גבוהה שהוא מכיר כשהמידות הקודמות למידה הנוכחית עמדו על 200-250 ננוגרם. היה מקום לעיין בעדותו של ד"ר גופר עובר לגזר הדין.

4.עיון בהרשעותיו הקודמות של המערער מלמד על וותק נהיגה משנת 2005, 8 הרשעות קודמות ביניהן: סטיה מנתיב נסיעה, אי ציות לתמרור ב-3, דיבור בטלפון יותר מפעם אחת, כך שלא ניתן לומר על נהג מקצועי זה שנוהג משאית שעות רבות על הכביש ותוך תקופה קצרה צבר 8 הרשעות בנהיגתו בתוכם כאינה מסוכנת.

5.החוק קובע בצידה של העבירה עונש מינימום תקופת פסילה בת 24 חודשים. רק בנסיבות חריגות ויוצאות דופן ניתן לסטות מתקופה זו ומנימוקים שירשמו. כאמור, לא די לציין "לאחר ששמעתי דברי הצדדים..." וכו' כדי לצאת ידי חובת נימוק חריגה מעונש המינימום.