מדינת ישראל נ' ריאחני

החלטה

1.לפניי בקשה מטעם הנאשם לפסול עצמי מלישב בדין בתיק דנא, לאור סעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

הרקע לבקשה

2.בהליך זה הוגש נגד הנאשם כתב אישום המייחס לו עבירה של החזקת סמים שלא לצריכה עצמית לפי סעיפים 7(א) ו-7(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), תשל"ג-1973.

3.הנאשם הודה בהחזקת הסמים כמפורט בכתב האישום, אך טען להגנתו כי החזיקם לשימושו העצמי בלבד. במסגרת ישיבת המענה הודיע הנאשם כי הוא מוותר על חקירת עדי התביעה וניתנה הסכמתו להגשת מסמכים שנערכו באמצעות עדי התביעה.

4.במועד ההוכחות הגישה המאשימה, בין היתר, דו"ח פעולה של אחד השוטרים ממנו עולה כי בעקבות מידע שהתקבל בוצעו מארב קצר ותצפית לעבר רכבו של הנאשם עד שלבסוף הגיע הנאשם למקום ונתפס כשבחזקתו חומרים שנחשדו כסמים אסורים.

ב"כ המאשימה מסר כי אותו מידע מודיעיני שנזכר בדו"ח הפעולה חוסה תחת צלה של תעודת חיסיון שהוציא שר, אך עם זאת ברשותו "פראפרזה", שנערכה על ידי ראש לשכת התביעות ובה תמצית המידע המודיעיני וזו נמסרה עם כל חומר החקירה לעיונו של הנאשם.

5.תוכנה של אותה "פראפרזה" הינו כדלקמן:

"קמיל פיח שמתגורר בכתובת 1103 זה קומה אחרונה ביחידה הימנית ביותר סוחר בסמים מסוג חשיש ואקסטזי בכמויות גדולות קמיל עובד בשוורמה בקניון. לקמיל יש רכב מסוג סובארו לגאסי".

6.ב"כ המאשימה ביקש להגיש את ה"פראפרזה" לבית המשפט וציין כי בשל שגגה לא נכללה בכתב האישום קיומה של תעודת החסיון, אך הדגיש כי ב"כ הנאשם קיבל העתק הימנה מבעוד מועד. ב"כ הנאשם הביע התנגדותו להגשת ה"פראפרזה" בטענה כי מדובר בראיה שאינה קבילה. לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, ובטרם נחשפתי לתוכנה של ה"פראפרזה", מסרתי החלטתי זו:

"במסגרת הליך זה ויתר ב"כ הנאשם על העדתם של עדי התביעה כשהוא מודיע לביהמ"ש שהוא יסכים להגשת כל מסמך שנערך באמצעותם.

הפרפראזה נשוא המחלוקת נערכה על ידי הרל"ת בעקבות תעודת חסיון שהוצאה בתיק זה. בת/1 יש איזכור לקיומו של מידע שהתקבל בנוגע לפעילות הסמים.

מששמעתי כי פרפראזה זו הועברה לעיונו של הסנגור מבעוד מועד יחד עם כל חומר החקירה, אין אני רואה כל מניעה להגשתה של הפרפראזה כאשר עניין משקלה יידון על ידי בהכרעת הדין.

הפרפראזה מתקבלת ומסומנת ת/2 מבלי שיש בכך כדי להצביע על משקלה".

7.לאחר מתן החלטתי זו נמשך הדיון כסדרו, הוצגו ראיות התביעה ונשמעה עדות הנאשם.

הבקשה

8.לאחר שמיעת ראיות הצדדים, הוגשה הבקשה שלפניי, להורות על פסילתי מלישב בדין בעניין דנא. בנמקו הבקשה טען ב"כ הנאשם לחשש ממשי למשוא פנים, נוכח חשיפתי למידע מודיעיני על פיו הנאשם סוחר בסמים, כשהוא מבקש להוכיח כי הנאשם עשה שימוש לצריכתו העצמית באותם סמים שנתפסו בחזקתו.

ב"כ הנאשם העלה חשש כי חשיפתי למידע זה, בעת קביעתי כי המידע מתקבל כראיה, אינה מאפשרת לי, כמו לכל שופט סביר אחר, "להשתחרר" ממידע זה בבואי להכריע האם השימוש שעשה הנאשם בסמים שנתפסו בחזקתו היו לצריכתו העצמית אם לאו.

9.ב"כ המאשימה הגיב לבקשה ועתר לדחייתה. לשיטת ב"כ המאשימה אין כל חשש ממשי למשוא פנים, בייחוד לאור הוראת סעיף 44 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, על פיה המותב שדן בתיק העיקרי הוא המותב שדן בעתירה לגילוי ראיה. מכאן, מסיק ב"כ המאשימה כי אין בחשיפת המותב לראיה כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים.

ב"כ המאשימה ציין כי בנסיבות התיק דנא, עת הודה הנאשם בהחזקת הסמים המיוחסים לו בכתב האישום, אין המבקשת נסמכת בטיעוניה על המידע החסוי ועל כן ברי כי אין לקבל טענת בדבר פסלות המותב. עוד הדגיש ב"כ המאשימה כי אין כוונה מצידה לעתור לבסס ממצא עובדתי בהכרעת הדין על יסוד האמור ב"פראפרזה".