מדינת ישראל נ' ריאבצנקו

גזר דין

1.בתאריך 18/09/07, בסמוך לשעה 01.50, הגיעו שוטרים לביתה של הגב' לריסה צ'רניאסוב (להלן: "המתלוננת"), זאת בעקבות תלונתה כי הנאשמת מטרידה אותה. בהגיע השוטרים למקום הם נתקלו בנאשמת, בחדר המדרגות. משהנאשמת הבחינה בשוטרים היא נכנסה לתוך ביתה של המתלוננת והתיישבה בסלון, למרות דרישתה של המתלוננת כי תעזוב את ביתה ותפסיק להטריד אותה. בעקבות סרובה לעזוב את ביתה של המתלוננת ניסה השוטר שלומי חסון (להלן: "השוטר") לפנותה מהמקום והודיע לה כי היא מעוכבת בחשד להסגת גבול, אולם היא סירבה להתלוות אל השוטר, החלה להשתולל ותקפה את השוטר במכות ידיים וכן קיללה אותו.

בהמשך, לאחר שהנאשמת הושמה במושב האחורי של הניידת המשטרתית, היא תקפה את השוטר באגרופים בפניו, ירקה לעברו והשתוללה בניידת וכתוצאה מכך נחבל השוטר ונגרמו לו רגישות באף ושפשוף פנימי בשפה התחתונה.

מאוחר יותר, בתחנת משטרת מעונה, לשם הובאה הנאשמת, היא איימה על השוטר באומרה לו שיש לו עוד יומיים לחיות וכי הוא ימות מכדור 9 מ"מ.

בשל התנהגותה המתוארת לעיל הוגש נגד הנאשמת כתב האישום שבפניי, בו מיוחס לה ביצוע עבירות לפי סעיפים 192, 273, 275, 380 ו- 447 (א) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין").

2.בישיבת ההקראה, שהתקיימה ביום 29/10/09, הודתה הנאשמת בכל העובדות שפורטו בכתב האישום ובעקבות כך הורשעה בביצוע העבירות שיוחסו לה בכתב האישום.

לאחר שהורשעה ובטרם הטיעונים לעונש הופנתה הנאשמת לשירות המבחן, לצורך קבלת תסקירבעניינה. הפנייה לשירות המבחן נעשתה לבקשת הסניגור ובהסכמת ב"כ המאשימה, שטרחה לציין כי האמור בתסקיר לא יחייב את המאשימה וכי עמדת המאשימה בתיק זה הינה להטלת מאסר בפועל על הנאשמת.

3.בתאריך 30/05/2010 ניתן תסקיר בעניינה של הנאשמת. התסקיר מבוסס על שתי שיחות שערכה קצינת המבחן עם הנאשמת. בתסקיר מפרטת קצינת המבחן את נסיבות חייה של הנאשמת, את נטייתה להשתמש בחומרים פסיכואקטיביים, לרבות סמים ואלכוהול, ואת היותה תחת השפעת אלכוהול בעת ביצוע העבירות בהן הורשעה בתיק שבפניי.

קצינת המבחן התרשמה כי הנאשמת משקיעה מאמצים רבים במטרה לנהל אורח חיים נורמטיבי ופרודוקטיבי וכי היא זקוקה לטיפול שיאפשר לה לרכוש כלים נורמטיביים להתמודדות בנטייתה לשימוש בחומרים פסיכואקטיביים, דבר שיביא לצמצם הסיכון לפנייה חוזרת לשימוש ולהתנהגות עוברת חוק. לאור כך ולאור נכונותה של הנאשמת להשתלב בהליך טיפולי במסגרת עמותת "אפשר", ממליצה קצינת המבחן להעמיד את הנאשמת בפיקוח של שירות המבחן לתקופה של 18 חודש ובנוסף להטיל עליה עונש של מאסר על תנאי וכן צו של"צ בהיקף של 140 שעות.

הנאשמת, שלדברי קצינת המבחן הביעה מוטיבציה להשתלב בהליך הטיפולי שהוצע ע"י שירות המבחן, נתנה את הסכמתה לבצע של"צ ולהיות בפיקוח של שירות המבחן.

4.בישיבת יום 1/6/2010 טענו הצדדים לעונש.

ב"כ המאשימה עתרה להטיל על הנאשמת עונש שיכלול מאסר בפועל, מאסר על תנאי ותשלום פיצוי לשוטר. זאת לאור מהות העבירות בהן הורשעה, חומרתן ותוצאותיהן, כעולה מהתעודה הרפואית מוצג ת/2.

בהתייחס לאמור בתסקיר ולהמלצות שבו טענה ב"כ המאשימה כי שירות המבחן מתעלם מאינטרסים אחרים, חוץ מהאינטרס של שיקום הנאשמת, והיא ביקשה שלא לקבל את המלצת קצינת המבחן ולהעדיף במקרה זה את האינטרס הציבורי.

הסניגור, לעומתה, ביקש לאמץ את המלצות שירות המבחן. זאת לאור גילה של הנאשמת (35), מצבה המשפחתי (אם לשני ילדים קטנים, אחד מהם תינוק בן כשנה), נסיבותיה האישיות, כמפורט בתסקיר, הודאתה בהזדמנות הראשונה, החרטה שהביעה והעובדה שבתקופה שחלפה מאז ביצוע העבירות (למעלה משנתיים וחצי) לא עברה כל עבירה נוספת.

5.לאחר ששקלתי בעניין, תוך שנתתי את דעתי למהות העבירות, נסיבות ביצוען, טיעוני הצדדים והאמור בתסקיר, הגעתי למסקנה שיש להעדיף במקרה זה את הפן השיקומי על פני הפן הענישתי. אמנם העבירות שבביצוען הורשעה הנאשמת הינן עבירות חמורות במהותן, אולם יש לזכור שהענישה הינה אינדיבידואלית ויש ליתן, במקרה שבפניי, משקל לקולא לנסיבותיה האישיות של הנאשמת, כפי שהן עולות מהתסקיר, להודאתה , לחרטה שהביעה, לעובדה שאין לנאשמת הרשעות קודמות בעבירות של אלימות וכי האלימות במקרה זה אירעה על רקע היותה בגילופין ואם תעבור הליך טיפולי מתאים, לו נתנה את הסכמתה ואף הביעה מוטיבציה להשתלב בו, קיים סיכוי סביר שתיגמל מנטייתה להשתמש בחומרים פסיכואקטיביים, לרבות אלכוהול, ואם כך יקרה יצומצם הסיכון לנקיטת אלימות מצידה בעתיד. סבורני שגם האינטרס הציבורי ייצא נשכר אם הנאשמת תופנה להליך טיפולי שיסתיים בגמילתה מהשימוש באלכוהול.

6.סיכומו של דבר ולאור כל האמור לעיל, מוטל על הנאשמת עונש כדלקמן:

*מאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים למשך 3 שנים מהיום והתנאי הא כי הנאשמת לא תעבור בתקופה זו עבירה לפי סעיף 273 ו/או לפי סעיף 380 לחוק העונשין ותורשע עליה.

*אני מחייב את הנאשמת לשלם לשוטר פיצוי בסך 1,500 ₪. התשלום יתבצע בדרך של הפקדת הסכום בקופת ביהמ"ש תוך 75 יום מהיום.

המזכירות תעביר את סכום הפיצוי לשוטר מייד לאחר הפקדתו.

*אני מטיל בזה על הנאשמת צו שירות כמשמעותו בסעיף 71 א. לחוק העונשין תשל"ז- 1977 (להלן: "הצו").