מדינת ישראל נ' רחמים(עציר)

החלטה

הקדמה:

נגד המשיב הוגש ביום 2/11/2010, בבית המשפט המחוזי בנצרת, כתב אישום (ת"פ 3215-11-10) המייחס לו עבירה של סחיטה באיומים (במקרים רבים), עבירה לפי 428 סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"), ועבירה של חבלה במזיד לרכב (בשני מקרים), עבירה לפי סעיף 413ה לחוק, במסגרת האישום הראשון, ועבירה של איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק, במסגרת האישום השני.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים, היא הבקשה שלפניי.

העובדות המפורטות בכתב האישום:

על פי הנטען בכתב האישום, במסגרת האישום הראשון, המשיב הגיע במהלך חודש ינואר 2010, למספרה שבבעלות אופיר בן חמו (להלן: "המתלונן"), וביקש להסתפר. בין המשיב ובין המתלונן הייתה קיימת היכרות שטחית, כאשר בעבר המשיב הסתפר במספרת המתלונן מספר פעמים. בביקור שערך במספרה מספר ימים קודם לכן, יידע המשיב את המתלונן כי שוחרר זה עתה מהכלא.

במהלך שהותו במספרה, דיבר המשיב אל המתלונן בטונים גבוהים, בצורה מפחידה ובתנועות ידיים מאיימות. המשיב הודיע למתלונן כי מהיום הוא לוקח חסות על המתלונן ושליטה על המספרה, כי מעתה והלאה המתלונן יספר אותו ללא תשלום, וכי למתלונן כדאי להיות בצד שלו. בתמורה, המשיב ישמור על המתלונן מפני אחרים, וכל בעיה שתהיה לו, "תעבור דרך" המשיב. בהתנהגותו ובדבריו, נטען, העביר המשיב למתלונן מסר כי במידה ולא ישתף פעולה, הוא צפוי להיפגע. לאחר מכן, עזב המשיב את המקום מבלי ששילם על התספורת שעשה לו המתלונן.

החל מאותו מועד ועד ליום 10/10/2010, עשה המשיב במספרתו של המתלונן כבשלו (להלן: "תקופת ההשתלטות"). במהלך תקופת ההשתלטות, איים המשיב על המתלונן לבל יספר לאף אחד על המתרחש. המשיב גבה מן המתלונן שירותי תספורת שונים לו ולבני משפחתו בחינם, סחט אותו באיומים והוציא ממנו בדרך של הפחדה סכומי כסף ורכוש של המתלונן אותו מכר, כך נטען.

במהלך תקופת ההשתלטות נהג המשיב להסתפר אצל המתלונן בין פעמיים לשלוש פעמים בשבוע באופן קבוע, בעלות של 20 ₪ לתספורת, מבלי ששילם עבור התספורות.

במהלך תקופת ההשתלטות נהגו להגיע למספרה אמו של המשיב, ברידג'יט רחמים, ואחותו של המשיב, איילה רחמים, באופן קבוע, בתדירות שנעה בין פעם בשבוע לבין פעם בשבועיים. השתיים קיבלו מן המתלונן שירותי מספרה ("פן") שעלותם 25 ₪ בכל פעם. האם והאחות עזבו בכל פעם את המספרה מבלי ששילמו למתלונן תמורת עבודתו, כשהן אומרות לו "זה על מיכה" או "מיכה יטפל בזה" (המשיב – ת.כ.).

במספר מקרים בהם הייתה האם במספרה, היא לקחה מן המספרה תכשירים שונים לשיער, מבלי לשלם בעדם למתלונן, באמרה כי "זה קשור למיכה". בסך הכל נטלה האם שבעה תכשירים, שעלות כל אחד מהם כ-70 ₪.

במהלך תקופת ההשתלטות, במועד שאינו ידוע, הגיע המשיב למספרה עם חברתו, חני אסולין, והציגה בפני המתלונן. המשיב אמר לחני, בנוכחות המתלונן, "מה שאת רוצה מהמספרה תבואי ותיקחי". באותה הזדמנות המשיב הציע לחני לקחת תכשיר לשיער מן המספרה, אך חני סירבה. מאותו מועד ואילך הגיעה חני למספרה באופן קבוע וקיבלה מהמתלונן שירותי ספרות ("פן"), ועזבה את המספרה מבלי לשלם תמורתם.

בתקופת ההשתלטות, במועד שאינו ידוע, הגיע המשיב למספרה ודרש מהמתלונן באיומים סכום של 150 ₪, כשהוא אומר לו כי הוא זקוק לכסף באופן דחוף, וכי המתלונן חייב לתת לו אותו כיוון שהמשיב "שומר" לו על העסק, וכדי שלא יפגע במתלונן. לאחר שהמתלונן סיים לספר את המשיב, ללא תמורה, הוא נתן למשיב סכום של 150 ₪.

בסמוך לאירוע המתואר לעיל, במועד שאינו ידוע, התקשר המשיב לטלפון של המתלונן ודרש ממנו ללכת באופן מיידי לאישה בשם מזל מאיר, שלה ולמשיב יש ילד משותף, ולתת לה 150 ₪. המשיב איים על המתלונן והפחיד אותו באמרו "אל תגיד לי לא, זה מה שקשור בינינו תלך ותביא לה כסף." המתלונן נסע לקרבת ביתה של מזל מאיר ומסר לה סכום של 150 ₪.

ביום 13/4/2010 התקשר המשיב למתלונן ואמר לו כי עליו להכין לו סכום של 2,500 ₪, וכי הוא בא לקחת את הכסף. המתלונן התקשר חזרה למשיב ואמר לו כי אין לו את הכסף. בתגובה, איים המשיב על מתלונן ואמר לו: "אין דבר כזה, אתה רוצה להסתבך איתי, אני כבר עשיתי הזמנה, אתה רוצה בעיות, מה אתה משוגע". המשיב הגיע למספרה וביקש מן המתלונן לצאת החוצה. המשיב אמר למתלונן: "הבן אדם יצא לדרך, אני חייב את הכסף דחוף, זה בשבילך אני שומר עליך", וכן: "אתה לא רוצה שתפגע לך המספרה, אני רוצה לעזור לך, זה לטובתך". המתלונן נתן למשיב את כרטיס האשראי שלו ואת פרטי הקוד הסודי וכן את המפתחות לרכבו. המשיב נסע ברכבו של המתלונן ומשך באמצעות כרטיס האשראי של המתלונן סך של 2,500 ₪ מחשבון הבנק של המתלונן.

כשבועיים לאחר האירוע המתואר לעיל, בסמוך לסוף חודש אפריל 2010, במועד שאינו ידוע, התקשר המשיב למתלונן ודרש ממנו סכום של 1,000 ₪. המתלונן אמר למשיב שאין לו סכום כזה. המשיב איים על המתלונן ואמר לו "אין דבר כזה, אני צריך את הכסף דחוף" ושלא ישכח כי הוא שומר עליו. המשיב הגיע למספרה, קרא למתלונן לצאת החוצה, ושאל את המתלונן מה עם הכסף. המשיב איים על המתלונן באמרו לו כי המספרה שלו יכולה להיפגע, רכבו יכול להיפגע וכי הוא "שומר" לו על הרכוש. המתלונן הסיר מצווארו שרשרת זהב אותה רכש זמן לא רב קודם לכן בתמורה לסך של 2,400 ₪, מסר אותה למשיב, והנחה אותו למכור אותה אצל אדם בשם דוד רוימי אשר רוכש זהב. המשיב לקח את השרשרת, מכר אותה לדוד רוימי, ואת הכסף שקיבל נטל לעצמו.

בחודש מאי 2010, במועד שאינו ידוע, בעת שהמשיב נכח במספרה של המתלונן, דרש המשיב באיומים מן המתלונן כי מעתה ואילך ישלם לו סכום קבוע של 250 ₪ כל שבוע. עד ליום 10/10/2010, המשיב היה מגיע למספרה אחת לשבוע ונוטל מהמתלונן סך של 250 ₪, וזאת בנוסף לכך שהמשיך להסתפר ללא תשלום, ואף אמו, אחותו וחברתו קיבלו שירותי מספרה בחינם. במהלך התקופה חזר ואיים המשיב על המתלונן לבל יספר לאף אחד על דמי החסות שהוא נותן לו.

ביום 10/10/2010, החליט המתלונן לחדול ממתן תשלומים ושירותי תספורת חינם למשיב ולמקורביו. משכך, לא ענה המתלונן לשיחות הטלפון של המשיב במועד האמור, ובשעות הצהריים אף עזב את המספרה ושהה בבית הוריו הממוקם מעל למספרה. בסמוך לשעה 14:30 באותו יום, הגיע המשיב לקרבת המספרה. המתלונן סיפר אז לאמו כי המשיב מנצל אותו, הגם שלא מסר לה את מלוא הפרטים, וביקש ממנה לרדת למטה ולגרש את המשיב מן המקום. אמו של המתלונן דרשה מהמשיב לא לבוא יותר למספרה והוא עזב את המקום. לאחר שהמשיב עזב את המקום חזר המתלונן למספרה. לאחר מספר דקות, חזר המשיב למספר ושאל את המתלונן "מה הקטע שלך", המתלונן הרכין את ראשו ואמר למשיב שהוא לא רוצה שהמשיב יבוא למספרה יותר. בתגובה איים המשיב על המתלונן, ואמר לו "למיכה רחמים אתה אומר לא? אתה מגרש אותי? אתה תצטער על זה", ועזב את המקום.

בלילה שבין 16/10/2010 ו-17/10/2010 נוקבו ארבעת צמיגי רכבה של שכנת המתלונן, שהנו רכב מסוג פג'ו 206, מ"ר 11-083-51, בצבע לבן, הדומה לרכבו של המתלונן, וחנה ליד הבניין הסמוך לבית מגוריו של המתלונן.

בלילה שבין 23/10/2010 ו-24/10/2010 נוקבו ארבעת צמיגי רכבו של המתלונן, רכב פג'ו 206, מ"ר 82-535-36, בצבע לבן.