מדינת ישראל נ' רחמים(עציר)

גזר דין

כתב האישום:

הנאשם הורשע על פי הודאתו, במסגרת הסדר טעון, בכתב אישום מתוקן בו יוחסו לו חמישה אישומים בגין עבירות התפרצות לבית מגורים בצוותא וגניבה בצוותא. כתב האישום המקורי מנה שישה אישומים, ובמסגרת ההסדר נמחק האישום השלישי.

על פי עובדות האישום הראשון, ביום 11.1.10, בשעות הבוקר, התפרץ הנאשם עם שניים אחרים לבית בנתניה. באירוע זה שימש הנאשם כתצפיתן עבור אחד מחבריו שביצע הפריצה בפועל, ובשעה שהתכוון לטפס על חומת הבית על מנת להעביר לאחד האחרים מפתח, נתפס הנאשם על ידי שוטרים שהגיעו למקום.

על פי המפורט באישום השני, בתאריך 4.1.10, בשעות הבוקר, התפרץ הנאשם עם שלושה אחרים לבית בנתניה, וביחד גנבו שתי מצלמות, מצלמת וידאו, שני מחשבים ניידים, שרשרת זהב, צמידי זהב, שעון וטבעת זהב.

על פי עובדות האישום הרביעי, במהלך מחצית חודש דצמבר 2009 ועד תחילת חודש ינואר 2010, התפרץ הנאשם יחד עם שניים אחרים לבית בנתניה, באמצעות מפתח אותו קיבלו מאחר מוקדם יותר. השלושה גנבו מהבית מחשב נייד, ארגז כלים ומכשיר טלוויזיה.

על פי האמור באישום החמישי, ביום 22.12.09, התפרץ הנאשם בצוותא עם אחרים לבית בנתניה, בכך שהאחרים נכנסו לבית והנאשם המתין בחוץ ותצפת. בנסיבות אלו גנבו בצוותא קופסאות סיגריות מסוגים שונים ותכשיטים.

כמפורט באישום השישי, ביום 22.12.09, בשעות הצהריים, התפרץ הנאשם עם שניים אחרים לבית. במקרה זה היה הנאשם אחד משני הפורצים שנכנסו לבית פנימה, וגנבו ממנו מחשב נייד, מסך, טבעת זהב ודרכון.

במסגרת ההסדר שגובש נשלח הנאשם לקבלת תסקיר שירות המבחן, כמתחייב מגילו ומעתירתה העונשית של התביעה, וכן סוכם כי בנוסף לכל עונש אשר יושת על הנאשם, יצטרך הוא לפצות כל בית אב אשר נפגע בעניינו בסכום של 1,500 ₪, לרבות באישום השלישי שנמחק במסגרת ההסדר, כך שסך כל הפיצוי יעמוד על 9,000 ₪.

תסקיר שירות המבחן:

על פי האמור בתסקיר, הנאשם הנו יליד הארץ, בן 21, נשוי ואב לשלושה. בתסקיר מפורטים בהרחבה תולדות חייו המורכבים של הנאשם. הנאשם הינו הבכור מבין שבעת ילדי משפחת המוצא וסבל לאורך השנים מהכוונה הורית לקויה, על רקע גילה הצעיר של אמו ובעיות הבריאות מהן סבל אביו. בשל קשיים אלה הוצא מהבית בהיותו כבן 8 בלבד, ומאז החליף מספר מסגרות חינוכיות, רובן פנימייתיות וסיים 10 שנות לימוד. בגיל 18 התחתן עם אשתו, הצעירה ממנו בשנתיים, ולהם שלושה ילדים קטנים.

הנאשם הופנה לראשונה לשירות המבחן לנוער בשנת 2004 בגין ביצוע עבירות רכוש, סמים ואלימות. הקשר עם שירות המבחן לנוער לא היה עקבי והנאשם נטה להכחיש מעורבותו בעבריינות. בשנת 2007 הופנה פעם נוספת לשירות המבחן לנוער ובהמשך לשירות המבחן למבוגרים. במהלך האבחון בעניינו שב הנאשם וביצע עבירות רכוש, ועל אף ניסיונות שירות המבחן לקדם הליך טיפולי, נדון הנאשם לעונש מאסר ממנו השתחרר כחודש ימים בלבד טרם מעצרו בגין העבירות נשוא דיון זה.

באשר לעבירות אלה, הביע הנאשם חרטה וטען כי בתוך תחושת חוסר האוריינטציה בה היה נתון לאחר המאסר, נטה להיגרר אחר השפעתם של אחרים. הנאשם אף הביע הכרה בכך שנדרשת בעניינו עזרה לצורך התארגנות ושיקום לאחר שישתחרר מהמאסר.

שירות המבחן התרשם כי החסכים מהם סבל הנאשם מגיל צעיר משליכים על קשיי התפקוד הקיצוניים מהם הוא סובל, ובאים לידי ביטוי, בין היתר, בקשרים שוליים המובילים אותו לביצוע של עבירות . לאור האמור ונוכח החזקתו במעצר מאז נתפס, ממליץ שירות המבחן לחדד עבור הנאשם את אחריותו לעבירות במסגרת הענישה. כמו כן, ממליץ שירות המבחן כי לאחר גזר הדין ישתלב הנאשם במסגרות שיקומיות בתוך שב"ס, לרבות בגיבוש תכנית לשחרור ברישיון בפיקוח הרשות לשיקום האסיר.

טיעוני הצדדים:

בטיעוניה הדגישה התביעה את חומרת העבירות שביצע הנאשם, אשר יש בהן כדי לפגוע בביטחון הציבור, לחלל את פרטיותו ולגרום לו לנזק כלכלי ולעוגמת נפש רבה. המדובר בעבירה נפוצה אשר לא בנקל אפשר לחשוף את מבצעיה ולהעמידם לדין, ועל כן יש להעביר מסר למען יראו וייראו. עוד הזכירה התביעה את התנהלותו של הנאשם ואת אורחותיו, כמפורט בתסקיר שירות המבחן, ואת עברו הפלילי המכביד.

מגיליון ההרשעות הקודמות של הנאשם עולה כי על אף גילו הצעיר, נדון הנאשם בעבר בפני בתי המשפט בגין מספר לא מבוטל של עבירות, רובן מתחום עבירות הרכוש, לרבות עבירות מאותו סוג ממש כמו בכתב האישום הנוכחי, ואף ריצה בגין עבירות אלה תקופת מאסר ממשית. בחודש ינואר 2008, בחר בית המשפט לנוער שלא להרשיעו, לאחר שמצא אותו אשם בביצוע עבירות איומים והתפרצות לבניין שאינו בית מגורים, והעמיד אותו בפיקוח שירות המבחן. הנאשם לא השכיל להפיק הלקחים המתחייבים מהליך זה, ובחודש יולי 2009 נדון ל-13 חודשי מאסר בפועל לאחר שהורשע בארבע התפרצויות שונות, אותן ביצע בשנים 2007-2009. בנוסף הושתו על הנאשם מאסרים על תנאי, אשר הנם חבי הפעלה, לאחר שהנאשם ביצע העבירות נשוא הדיון הנוכחי כחודש ימים בלבד לאחר שהשתחרר מאותו מאסר קודם. עוד הפנתה התביעה לכך שבגזר הדין הקודם ציין בית המשפט במפורש כי הוא אינו ממצה את הדין עם הנאשם, לנוכח גילו הצעיר ונסיבותיו האישיות ומאחר ומדובר בתקופת מאסר ראשונה המושתת על הנאשם.

כיום, לטענת התביעה, לאחר שהנאשם כבר טעם טעמו של מאסר, ובכל זאת שב לבצע, בחלוף תקופה קצרה ביותר, עבירות נוספות מאותו סוג, אין מנוס ממיצוי כל חומרת הדין עם הנאשם, על אף נסיבותיו האישיות. לטעמה של התביעה, יש לגזור על הנאשם, בגין כל אחת מעבירות ההתפרצות, תקופת מאסר של 12 חודשים. לפיכך, נוכח חומרת מעשיו של הנאשם ועברו הפלילי המכביד, עתרה התביעה להטלת עונש מאסר ממושך בפועל, להפעלת המאסר המותנה במצטבר וכן להשתת מאסר על תנאי , פיצוי וקנס.

מנגד ביקש ב"כ הנאשם שלא למצות את הדין עמו. הסנגור הדגיש מושכלות ראשונים לפיהם הענישה היא אינדיבידואלית מטבעה, ואין ליישמה באופן דווקני או מתמטי. הסנגור ביקש לתת משקל ממשי לנסיבותיו הקשות והחריגות של הנאשם, כמפורט בתסקיר שירות המבחן. בנוסף, הדגיש הסנגור את לקיחת האחריות המיידית מצדו של הנאשם, את החיסכון הניכר בזמן שיפוטי בעקבות הודאתו במיוחס לו וכן את העובדה כי הנאשם שיתף פעולה עם המשטרה ואף מסר מידע אשר לא היה ברשותה. כמו כן ציין את החשיבות הרבה של שילובו העתידי של הנאשם במסגרות טיפוליות, לנוכח ההתרשמות כי לא יהיה די בכוחו שלו, ללא סיוע חיצוני, להשתחרר ממעגל הפשיעה והמאסר.

בטיעוניו אף ציין הסנגור כי את העבירות ביצע הנאשם זמן קצר לאחר שחרורו מהמאסר הקודם, בעקבות חשיפתו על ידי חבריו מן העבר לשימוש בסמים קשים. בנסיבות אלה ביקש ב"כ הנאשם כי העונש יהיה מתון ולא יהיה בו משום מיצוי הדין עם הנאשם.