מדינת ישראל נ' רזניקוב

בפני

כב' הסגנית נשיא אטליא וישקין

הכרעת דין

כאמור, מצאתי הנאשמת זכאית וזאת מחמת הספק.

להלן נימוקי הזיכוי:

הנאשמת אשר בפני מואשמת כי ביום 14.12.08 בשעה 12:00 לערך, נהגה בפרטית יונדאי ברחוב ההסתדרות והתקרבה לכיכר שבצומת עם רחוב קרן היסוד.

בכיכר בכיוון נסיעתה של הנאשמת מוצב תמרור ב-48 וברחוב בו נסעה מוצב תמרור ב-36.

באותה שעה, בכיכר משמאל לימין כיוון נסיעת הנאשמת נסע קטנוע נהוג בידי ישראל עמרם.

נטען כי הנאשמת לא שמה לב לדרך, נכנסה לכיכר, חסמה דרכו של הקטנוע וכלי הרכב התנגשו.

כתוצאה מהתאונה, ניזוקו כלי הרכב ונחבל רוכב הקטנוע חבלה של ממש.

הוראות החיקוק המיוחסות לנאשמת:

1. אי ציות לתמרור ב-36 + ב-44- עבירה על תקנה 22(א) לתקנות התעבורה + סעיף 38(2) לפקודה.

2. קלות ראש- עבירה על סעיף 62 (2) לפקודה + סעיף 38 (2) + חבלה של ממש- עבירה על סעיף 38 (3) לפקודה.

3. גרימת תאונה- עבירה על תקנה 21 (ב)(2) לתקנות התעבורה.

טענת הנאשמת היא שרוכב הקטנוע המעורב נסע באותו כיוון נסיעה בו נסעה, השתחל מימנה, פגע קלות במכוניתה ונפל.

פרשת התביעה

ע.ת 1, רס"ר משה זינגר:

העד הינו בוחן תנועה.

באמצעותו הוגשו הודעתה של הנאשמת (ת/1), דו"ח נזק (ת/2), סקיצה של זירת התאונה (ת/3), טופס תל"ם (ת/4), צילומים שנמסרו ע"י נהג הקטנוע (ת/5) ,תעודה רפואית של הנהג המעורב (ת/6) ותרשים שערך הבוחן (ת/7).

בחקירתו הנגדית, הסביר העד כי התאונה התרחשה בחודש דצמבר 2008. התיק המקורי נסגר, ולאור בקשותיו של הנהג המעורב נפתח התיק מחדש בחודש פברואר 2009. לאחר הפתיחה המחודשת של התיק, גבה שוב עדויות משני הנהגים. כמו כן, בדק את רכבה של הנאשמת ומצא כי אין אפשרות לקשור בין הממצאים שמצא על הרכב לתאונה. את רכבה של הנאשמת לא צילם. הקטנוע המעורב לא נבדק, ומשנשאל על כך, הסביר העד כי לא מצא לנכון לבדוק את הקטנוע.