מדינת ישראל נ' רזניק

החלטה

בענין בקשה לביטול פסק דין

בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר המבקשת (להלן - הנאשמת).

הבקשה שהוגשה הייתה חסרה וניתן היה לדחותה על אתר. למרות זאת, סברתי כי ראוי יהיה לאפשר לנאשמת להשלים פרטים ומסמכים מהותיים כדי לאמת טענות שנטענו בה, על כן ניתנה החלטה מיום 11/5/11.

הנאשמת הגישה לבית המשפט הודעה אליה צירפה תצהיר ומסמכים, אך אלה אינם עונים על האמור בהחלטה, והינם בבחינת חשיפת טפח והסתרת טפחיים. עם זאת, זוהי התשתית הראייתית שבחרה הנאשמת להניח בפני בית המשפט ועל פיה יש להכריע בבקשה.

באשר להעדר התייצבות – הנאשמת זומנה כדין מכתובתה ברח' השקמה בנשר. יצוין כי הודעת הקנס שנשלחה לאותה כתובת מצאה את דרכה לנאשמת ולאחריה הוגשה הבקשה לביטול פסק הדין. עוד יצוין, כי הנאשמת מאשרת כי היא מתגוררת בנשר אם כי בחרה להסתיר בבקשתה את כתובתה המלאה (סעיף 3 לתצהיר ולהודעה שהוגשה).

זאת ועוד, הנאשמת התבקשה לצרף מסמכים שיעידו על כתובתה המדוייקת כגון חוזי מכר/שכירות. היא בחרה להמנע מכך. בנוסף, מדובר בתאונת דרכים, הנאשמת נחקרה אודותיה והכתובת שבכתב האישום היא הכתובת שמסרה למשטרה בחקירתה.

לטענתה, למרות שרכשה את הדירה בנשר, התגוררה בדירה שרכשה ואצל אימה, לסירוגין, לאחר התאונה. עוד טענה, כי "במהלך השנים האחרונות" המשיכה לקבל דואר בכתובת אימה, היא הכתובת המוזנת במשרד הפנים וכי "הדבר ידוע וברור לכל הגורמים והמשרדים אשר שלחו לה מכתבים לכתובת זו מאז ומעולם" (סעיף 4 לתצהיר ולהודעה שהוגשה). יצוין, כי לא צורף בדל ראיה לנטען, כל שכן מכתב למשטרה המודיע על שינוי בכתובתה. על כל האמור יש להוסיף את חובתה של הנאשמת עפ"י חוק לעדכן את הרשויות בשינוי כתובתה (ראו: סעיף 17 לחוק מרשם האוכלוסין, התשכ"ה-1965; סעיף 2 לחוק עדכון כתובת, התשס"ה-2005). ביהמ"ש העליון נדרש לסוגיית אי עדכון כתובת כעילה לביטול פסק דין ודחה טענה כזאת. נפסק, כי "מקום בו לא עשה כן [נאשם לא עדכן את הרשויות בשינוי כתובתו – ש.ב], לא יוכל הוא להישמע בטענה כי דברי דואר שנשלחו לכתובת השגויה לא הגיעו לידיו" (כב' השופט א' לוי ברע"פ 2096/07 - צפורה רייני כוכבי נ' מדינת ישראל (2007).

במקרה דנן, לא מדובר בכך שהנאשמת העתיקה את כתובתה. הנאשמת מאשרת כי התגוררה לסירוגין בכתובת בנשר ואצל אימה. הנאשמת זומנה מכתובתה בנשר, היא לא סתרה את הזמנתה לדין. הכתובת ממנה זומנה היא הכתובת שמסרה למשטרה עת נחקרה. מכאן שזומנה כדין למשפטה.

באשר לשאלת חשש לעיוות דין – בכתב האישום יוחסה לנאשמת אחריות ל"תאונת שרשרת" בכך שלא שמרה רווחה מהרכב שלפניה. אין בבקשה שבפני התייחסות כלשהי לסיכויי ההגנה מעבר לכפירה כללית והצרה בדבר "טענות טובות מאוד המאפשרות זיכוי" (סעיף 8 לבקשה). עפ"י ההלכה הפסוקה על המבקש ביטול פסק דין שניתן בהעדרו להיכבד ולפרט את הגנתו בצירוף אסמכתאות (רע"פ 4549/02 ,9142/01 - סוראיה איטליא נ' מדינת ישראל (2003).

עוד יצויין, כי בפרוטקול בו נשפטה הנאשמת בהעדרה ציטטה התובעת את תגובת הנאשמת לתאונה שם אמרה "תוך כדי נסיעה פגעתי קלות ברכב שלפני". הוראת תקנה 49 (א) לתקנות התעבורה קובעת כדלקמן: "לא ינהג אדם רכב בעקבות רכב אחר אלא תוך שמירה על ריווח המאפשר לעצור בכל עת את הרכב ולמנוע תאונה, בהתחשב במהירות הנסיעה של שני כלי הרכב, במצב הדרך ובמצב הראות והתנועה בה".

הנה כי כן, הבקשה לא נומקה ולא הוכח חשש לעיוות דין. מעבר לכך, נוכח דברי הנאשמת בתגובה לתאונה וההודיה הברורה באחריות לתאונה העולה מדברים אלה בשילוב הוראותיה של תקנה 49 (א) לתקנות התעבורה, ברי כי אין למבקשת הגנה, ובדין הורשעה.

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ג אייר תשע"א, 27 מאי 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: