מדינת ישראל נ' רזילוב

החלטה

בפני בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים אשר נפתחו כנגדו בבימ"ש זה, בתיק

פ 48159-05-11.

כתב האישום מייחס למשיב ביצוע ארבע התפרצויות לארבעה כלי רכב וגניבה מתוך שלושה מהם.

ההתפרצויות והגניבות בוצעו בסמיכות זמנים זו לזו.

אין מחלוקת בין הצדדים באשר לקיום ראיות לכאורה להוכחת הנטען בכתב האישום כנגד המשיב, כמו גם בדבר קיום עילת מעצר לכאורית, בנסיבות העניין.

עיינתי בתיקי החקירה אשר הוצגו לעיוני ונוכחתי לראות, כי אכן קיימת תשתית ראייתית לכאורית איתנה להוכחת הנטען בכתב האישום כנגד המשיב.

תשתית זו מבוססת גם על הימצאות טביעות אצבע ב – 2 מכלי הרכב שנפרצו והימצאות כתמי דם בתוך כלי הרכב האחרים, כאשר פרופיל DNA שהופק מהם תואם לזה של המשיב.

המשיב מכחיש המיוחס לו.

עברו הפלילי של המשיב מכביד וחטא בעבר בביצוע עבירות כנגד הרכוש, לרבות התפרצויות לכלי רכב, בעבירת בריחה ממשמורת חוקית, בהפרת הוראה חוקית, בעבירת אלימות וכן בהחזקת סם מסוכן.

לחובתו של המשיב מאסר על תנאי בן 12 חודשים אשר הוטל עליו בגין ביצוע עבירות כנגד הרכוש – פריצות לכלי רכב וגניבה מתוכם.

במסגרת אותו גזר דין – ת.פ. 11784-02-09 – הוטלו על המשיב 3 שנים לריצוי בפועל.

בערעור לביהמ"ש המחוזי (בתיק ע"פ 22232-07-09) טען סנגורו עו"ד אלחרר, כי הנאשם עשה שינוי בחייו, פועל לשיקום, הקים משפחה ואינו מתכוון לשוב לחיי הפשע וכי לאחר ריצוי מאסרו מתכוון הוא לחזור לחיים נורמטיביים.

ביהמ"ש המחוזי ולא בלי התלבטות החליט להקל עם הנאשם, קיבל טענתו כפי שנטענה ע"י בא כחו, כי הינו מצוי בהליך שיקומי, פתח לנאשם צוהר בתקווה כי דרכו הינה לדרך הישר והעמיד עונש המאסר בפועל על 24 חודשים, במקום 36 חודשים.

מסתבר, כי המשיב פרש ההקלה בעונשו שניתנה בביהמ"ש המחוזי, כאוזלת ידה של מערכת אכיפת החוק וזמן לא רב לאחר שחרורו מן המאסר שב וביצע עבירות מאותו סוג – פריצות לכלי רכב וגניבה ובסמיכות זמנים זו לזו.

כל זאת, מבלי שנרתע ועל אף היות מאסר על תנאי ממושך, בן 12 חודשים, תלוי ועומד מעל לראשו.

ב"כ המשיב, טען גם הפעם, כפי שטען בערכאת הערעור, כי פני הנאשם לשיקום וגמילה משימוש באלכוהול.

כן טען, כי המדובר בסך הכל ב – 4 התפרצויות לכלי רכב ובגניבה לא גדולה.

בנקודה זו אומר, כי אינני רואה הדברים עין בעין עם הסנגור המלומד המקל ראש במהות העבירות, בהיותן חוזרות ונשנות, בעובדה כי נעברו בסמיכות זו לזו ובעובדה כי המשיב נטל את שנטל מכלי הרכב משום שאלה הדברים שמצא בהם ולא משום שהחליט להותיר חלק מן הרכוש ברשות בעליו.

הנני סבורה, כי אין להקל ראש במהות העבירות ובהיותן כאלה הפוגעות בבטחון הצבור על יחידיו ובשלום רכושו ומשחוזר המשיב על מעשיו בלא רתיעה, קמה חזקת מסוכנות, נוכח מהות העבירות, תדירות ביצוען, החזרתיות שבמעשים ומיהות מבצעם.