מדינת ישראל נ' רז

בפני

שופטת רחל טאובר

הכרעת דין

הנאשם רז מאור מואשם כי ביום 12.11.2010 יום ו' בשבוע בשעה 10.05, בעת שנהג ברכב פורד פרטי בראשל"צ, בצומת הרחובות התזמורת החצוצרה לא נתן זכות קדימה לכלי רכב שבא מימינו בעת שפנה שמאלה, וזאת בניגוד לתקנה 64 א (1) לתקנות התעבורה.

הנאשם כפר באשמה.

הנאשם טען כי הוא מכיר את הצומת טוב, הוא היה במהירות נמוכה, הוא נעצר אחרי שני צמתים והשוטר לא שמר על קשר עין.

התביעה הביאה לעדות את השוטר בני פריד. השוטר העיד כי ביום העבירה, עמד מחוץ לניידת ברח' החצוצרה כ- 20 מ' מערבית לצומת התזמורת החצוצרה וצפה לצומת.

הוא ראה את רכב הנאשם שהגיע ברח' התזמורת מכיוון דרום לצפון, הגיע לצומת פונה שמאלה לרח' החצוצרה ולא נותן זכות קדימה לרכב שבא מימולו מסוג מרצדס סמרט פרטי בצבע אדום.

כאשר רכב הנאשם נכנס למרכז הכביש ובכך אילץ את נהג המרצדס לבלום על מנת להמנע מתאונה אפשרית.

השוטר שמר על קשר עין רצוף, כרז לנהג לעצור בצד הדרך והרכב נעצר ברח' אלי ויזל כ- 30 מ' מערבית לרח' מוטה גור.

הנאשם היה לבד ברכב, ואמר לשוטר:

"אני לא ראיתי את הרכב, כשאני נוהג אני כולי על הכביש".

בהמשך הוא טען שלא סיכן את הרכב, שכן זוהי אשמה התלושה מהמציאות הוא בכלל לא היה קרוב אליו.

השוטר ערך סקיצה של נסיבות המקרה, אשר התקבלה וסומנה ת/2 ממנה עולה היכן עמד, היכן פנה רכב הנאשם שמאלה, תוך אי מתן זכות קדימה והיכן היה הרכב שפנה ימינה ונחסם

בחקירתו הנגדית אמר הנאשם, שהוא לא ראה את הרכב. לאחר מכן סתר עצמו ואמר "הרכב היה ממול במרחק הרבה מעבר לסביר שאני עלול לסכן אותו".

הנאשם טען כי מאחר וראה את הרכב והרכב היה רחוק, הוא לא צריך לתת לו זכות קדימה, זאת למרות שבמעמד ביצוע העבירה אמר: "אני לא ראיתי את הרכב".

בחנתי גרסת הנאשם, לא מצאתי בה ממש והחלטתי שלא לקבלה.

יתכן שהנאשם טעה בשיקול דעתו, מאחר ולא ציין מה המרחק בינו לבין הרכב ממנו נמנעה זכות הקדימה.

הנאשם לא ציין כלל מרחקים.

כמו כן, הנאשם שינה גרסתו ולא עשה עליי רושם מהימן.