מדינת ישראל נ' רותם

החלטה

בפני בקשה מקדמית מטעם הנאשמת למחיקת כתב האישום שהוגש כנגדה על יסוד טענה להגנה מן הצדק המבוססת על אכיפה בררנית.

נגד הנאשמת הוגש כתב אישום שעניינו ביצוע עבירה לפי החוק להסדרת הפיקוח על כלבים, התשס"ג-2002. כמפורט בכתב האישום, בתאריך 2.9.13 בשעה 07:24 שוטט כלבה של הנאשמת במושב בית יהושע שבמועצה האזורית חוף השרון ובגין עבירה זו ניתנה לנאשמת הודעת קנס.

בדיון שהתקיים בפני ביום 5.1.14 העלתה הנאשמת טענתה לאכיפה בררנית, ולצורך הטיעון המקדמי פנתה הנאשמת למאשימה בבקשה עפ"י חוק חופש המידע, לקבלת נתונים סטטיסטיים בדבר התפלגות הקנסות בכלל יישובי המועצה.

הנאשמת טוענת כי לאור הנתונים הסטטיסטיים שהתקבלו ניתן להיווכח כי המאשימה מפעילה אכיפה מוגברת במושבים בהשוואה לקיבוצים. לעמדתה, מגמה זו החמירה בצורה ניכרת בשנת 2013 ויש לראות בהתנהלות זו משום אכיפה בררנית. הנאשמת טוענת כי צירוף הנסיבות שהובילו למתן הקנס בהתחשב במועד ביצוע העבירה המיוחסת לה בשנת 2013, ובשל היותה תושבת מושב בית יהושע, מלמד על פגיעה ממשית בתחושת הצדק וההגינות, ועל כן בנסיבות העניין יש להורות על מחיקת כתב האישום.

המאשימה מתנגדת לבקשה זו וטוענת כי מעיון בנתונים המופיעים בטבלה עולה כי המאשימה אוכפת את החוק בכל יישובי המועצה. מעבר לכך לטענתה, הנאשמת מבססת את טיעונה על סמך ניתוח מגמתי של הנתונים וכך לשם המחשה מציינת המאשימה כי במושב שבו מתגוררת הנאשמת אין כמעט שינוי במספר הקנסות שניתנו בשנת 2012 לעומת הקנסות שניתנו בשנת 2013. כמו כן לטענתה, התפלגות הנתונים משתנה מיישוב ליישוב ועל-פי הנתונים המצוינים בדו"ח דווקא ניכרת אכיפה מוגברת בקיבוצים לעומת המושבים.

הנאשמת טוענת להגנה מן הצדק בשל אכיפה בררנית. טענת הנאשמת נסמכת על נתונים סטטיסטיים שהוצגו בפני במסגרת טבלת התפלגות הקנסות בכלל היישובים בתחום השיפוט של המאשימה, בהתייחס למספר הכלבים הרשומים בכל יישוב, ובפרט בהשוואה בין המושבים לקיבוצים במועצה. על יסוד טבלה זו נטען כי המאשימה אינה אוכפת באופן שיטתי את החוק, ותחת זאת מפעילה אכיפה מוגברת ובררנית כלפי תושבי המושבים לעומת תושבי הקיבוצים.

אין בידי לקבל טענה זו;

אכיפה בררנית אשר בגינה יהא מוצדק לבטל את כתב האישום תחשב כזו במצב בו "הרשות מפעילה מדיניות אכיפה אשר מפלה בין פלוני לאלמוני, על בסיס שיקולים זרים כגון דת, גזע או מין, או כאשר היא נוהגת במדיניות של אכיפה שרירותית ... יחד עם זאת, חשוב לזכור כי לא כל אכיפה חלקית הינה בהכרח אכיפה סלקטיבית פסולה" (ע"פ 7014/06 מדינת ישראל נ' אהרון לימור, פסקה 60). יפים לעניין זה דבריו של בית המשפט העליון בבג"צ 6396/96 זקין נ' ראש עיריית באר שבע, פ"ד נג(3) 289, 305 (1999): "אכיפה חלקית אינה בהכרח אכיפה פסולה. כך גם אכיפה מדגמית, שהרי המדינה אינה יכולה להקצות אלא משאבים מוגבלים לאכיפת החוק ... אכיפה בררנית היא אכיפה הפוגעת בשוויון במובן זה שהיא מבדילה לצורך אכיפה בין בני-אדם דומים או בין מצבים דומים לשם השגת מטרה פסולה, או על יסוד שיקול זר או מתוך שרירות גרידא".

בכדי שבית המשפט ישתכנע שהתנהגותה של המאשימה הינה כה מקוממת עד שיש לתת לנאשם הגנה מן הצדק, על הנאשמת להציג תשתית עובדתית ברורה וחד משמעית למעשיה השערורייתיים הנטענים של הרשות. ביטול כתב אישום על סמך טענה להגנה מן הצדק, עובר לבירור האישום גופו, הינו מהלך קיצוני שבית המשפט אינו נזקק לו אלא במקרים חריגים ביותר . זאת ועוד: ככלל עומדת למאשימה 'חזקת התקינות' בעת הפעלת סמכויותיה כרשות ציבורית-מנהלית ונקודת המוצא היא שהרשות פועלת באופן שוויוני וצודק. הנאשמת נושאת בנטל ההוכחה לסתירת חזקה זו.

במקרה דנן, לא הוצגו בפני ראיות מספיקות לביסוס הטענה בדבר אכיפה מוגברת בתחומי המושבים, ולא מצאתי כי נפל פגם בהגשת כתב האישום נגד הנאשמת הפוגע בתחושת הצדק וההגינות. כך גם לא שוכנעתי כי הליכי האכיפה שננקטים על ידי המאשימה כלפי התושבים במושבים לעומת הקיבוצים, נובעים משיקולים זרים הנובעים משרירות גרידא. נתוני הטבלה מצביעים במפורש כי המאשימה אוכפת את החוק בכל ישובי המועצה ללא כל אפליה. אדרבא, באחד הקיבוצים (תל יצחק עלה מספר הקנסות בשנת 2013 מעשר לעשרים ואילו במושב בו מתגוררת המבקשת עלה מספר הקנסות בפחות מ5%. אין ספק כי המאשימה הגבירה בשנת 2013 את אכיפת החוק (ועל כך יש לברך), ואולם אין בפעולות אלו משום אפליה או אכיפה בררנית.

לאור האמור אני דוחה את הבקשה.

ניתנה היום, ט"ז אדר ב תשע"ד, 18 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: