מדינת ישראל נ' רושנדל

החלטה

לפני בקשה לחשיפת "חומר חקירה".

נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה בשכרות ותחת השפעת משקאות משכרים, בניגוד לסעיף 62 (3) בקשר עם סעיף 39א לפקודת התעבורה ותקנה 26(2) לתקנות התעבורה בקשר עם סעיף 38 (1) לפקודת התעבורה.

ב"כ המבקש טוען כי חומר המעבדה שקיבל אינו ערוך על ידי מי מעדי התביעה והוא אינו מומחה. לכן, נערכת ההגנה להעדת עד מטעמה "שיעיד על הליכי בדיקת מכשיר הינשוף במעבדה של משטרת ישראל ותקפותם המדעית". מומחה ההגנה דורש, טרם כתיבת חוות דעתו, לבחון את ההליך אותו מבצע עורך התעודה, כלומר לעקוב אחר פעולותיו השונות "ולהאיר את עיני בית המשפט". על כן, עותר ב"כ המבקש להתיר, בגדר הליך זה, למומחה ההגנה לבצע תצפית פסיבית בעת ביצוע ביקורת שגרה על ידי עד התביעה. עוד עתר ב"כ המבקש (סעיף 9 לבקשה) לקבל תצהיר של עורך כל מסמך אחר שלא נערך במעבדה. בתצהיר יידרש המצהיר להצהיר על כישוריו ונסיבות עריכת התעודה.

המשיבה מתנגדת לבקשה מן הטעמים הבאים: ראשית, אין בבקשה כל הסבר על איזו הוראה בדין היא נסמכת. שנית, המעבדה בה מבוקש לערוך תצפית היא מעבדה שקיבלה אות כשירות מקצועית ותפעול מערכת איכות בעלת הכרה בינ"ל כעולה מתעודת הסמכה שקיבלה המעבדה הרשות הלאומית להסמכת מעבדות. תאריך ההסמכה הראשון הוא 17.4.13 כעולה מנספח לתגובת המשיבה.

במועד הדיון בע"פ בבקשה חידדה ב"כ המבקש את בקשתה וציינה כי התברר להגנה כי חל שינוי בדרך עבודתה של מעבדת המשטרה וכי יוצאים מן המעבדה "מסמכים נוספים ולא תע"צ אחד". ב"כ המבקש ציינה כי היא אינה יכולה למסור פרטים נוספים בנוגע לחומרים "החדשים" אך ציינה כי "החומר החדש מסוף שנת 2013. זה בינתיים הכי מוקדם שראיתי" [ פרו' 12.3.14 עמ' 23 שו' 10-11].

דיון והכרעה

לטעמי דין הבקשה להידחות בשל כל אחד מן הטעמים הבאים, לא כל שכן בשל משקלם המצטבר: ראשית, אין חולק כי בהליך זה לא מבוקש גילוי "חומר חקירה" ומשכך ההליך לפי סעיף 74 לחסד"פ אינו רלוונטי; שנית, גם אילו היה ניתן לשבץ בקשה מעין זו להליך לפי סעיף 74 לחסד"פ הרי שע"פ המבחנים שנקבעו בפסיקה מדובר "במסע דיג" לכל דבר ועניין וזאת אין להתיר בגדר הליך כזה; שלישית, האירוע נשוא כתב האישום אירע ביום 2.8.13 בעוד שהטעם בבסיס הבקשה ( או "החומרים החדשים" כפי שכינתה אותם ב"כ המבקש בדיון) החלו לצאת רק מסוף שנת 2013; רביעית, התצהירים אותם מבוקש לצרף וודאי שאינם בגדר "חומר חקירה". ככל שהם תנאי לקבילותו של מסמך, לשיטתו של ב"כ המבקש המלומד, הרי שהמקום להעלות הסתייגויות בנוגע להגשת המסמך היא בתיק העיקרי ולא בגדר הליך זה.

מעיון בפסיקה עולה כי המונח "חומר חקירה" כשמו כן הוא; עליו להתייחס לראיה העשויה להיות רלבנטית לשאלות העומדות להכרעה, בין במישרין ובין בעקיפין, בין שהיא תומכת בגרסת המאשימה ובין אם לאו (בג"צ 1885/91 צוברי נ' פרקליטות מחוז תל-אביב, פ"ד מה(3) 630, 633 (1991)). כמו כן, נפסק כי גם חומר שאינו נמצא פיזית בתיק החקירה, אך נמצא בשליטה או בהישג יד של רשויות החוק יכול וייחשב כ"חומר חקירה" (ע"פ 1152/91 סיקסיק נ' מדינת ישראל, פ"ד מו(5) 8, 19 (1992); בש"פ 5400/01 פלוני נ' מדינת ישראל (6.8.2001); בש"פ 3831/02 מצרי נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(5) 337 (2002)). בענייננו אין מדובר בראיה או בחומר בעל ממשות זו או אחרת. מדובר למעשה בבקשה שמהותה רצונה של ההגנה לבקר את תהליכי העבודה במעבדת המשטרה. לטעמי, גם הפרשנות התכליתית הרחבה והגמישה ביותר למונח "חומר חקירה" אינה יכולה לראות בבקשה זו כבקשה לגילוי "חומר חקירה".

תנאי מקדמי להיענות לבקשה על פי סעיף 74 לחסד"פ היא היות החומר שגילויו מבוקש רלוונטי להגנת המבקש. לעניין בחינת רלוונטיות החומר המבוקש נקבע כי בית המשפט אינו אמור להביא בחשבון אפשרויות הגנה ערטילאיות שאינן נראות לעין, או כאשר הרלבנטיות של החומר לתביעה היא רחוקה ושולית. בית המשפט לא יתיר "מסע דיג" בלתי ממוקד אחר חומר, מתוך תקווה ספקולטיבית של ההגנה שמא ואולי יימצא באותו חומר סיוע לנאשם (בג"ץ 620/02 התובע הצבאי הראשי נ' בית הדין הצבאי, פ"ד נז(4) 625 (2003) ; בש"פ 1372/96 דרעי נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(1) 177, 184-183 (1996)). האירוע נשוא כתב האישום היה בתחילת חודש אוגוסט 2013. כעולה מן האמור, המעבדה קיבלה תעודת הסמכה המעידה על תהליכי העבודה בה כבר באפריל 2013 כך שיש להניח כי במועד הרלוונטי התנהלה המעבדה בהתאם לסטנדרטים כאמור בתעודה. במצב דברים זה, ברי כי הגשת בקשה זו להתיר תצפית פסיבית על ידי מומחה ההגנה בתקווה חסרת עיגון ממשי למצוא ליקויים או פגמים בתהליך העבודה לטובת ההגנה אינה אלא מסע דיג שאין להתירו.

ב"כ המבקש טענה כי הבסיס לבקשה נעוץ בחומרים חדשים שהחלו לצאת מן המעבדה בסוף שנת 2013. מטיעון ב"כ המבקש כלל לא ברור באילו חומרים מדובר ואיזה חידוש יש בהם לעומת חומרים שיצאו מן המעבדה קודם לכן. כך או כך, לטעמי אין כל רלוונטיות לדבר. האירוע נשוא כתב האישום היה באוגוסט 2013 ואילו המעבדה קיבלה את ההסמכה הראשונה כבר באפריל 2013. אין אפוא כל בסיס להיתלות בחומרים שהחלו לצאת לטענת ב"כ המבקש בסוף שנת 2013 מן המעבדה כבסיס לדרוש בדיקה על אופן עבודת המעבדה במועד שקדם לכך, היינו מועד האירוע כאמור בכתב האישום.

בסעיף 9 לבקשה דורש ב"כ המבקש כי לקבל תצהיר של עורך כל מסמך אחר שלא נערך במעבדה. בתצהיר יידרש המצהיר להצהיר על כישוריו ונסיבות עריכת התעודה. לאור כל שנאמר לעיל ברור כי אין מדובר בחומר חקירה אלא לכל היותר בתנאי שמציבה ההגנה לקבילות מסמכים מסוימים. ככל שבכך מדובר, המקום להעלות דרישה כזו הוא במסגרת התיק העיקרי ולא בהליך לגילוי חומר חקירה שכן ברי לכל בר דעת כי מסירת תצהיר בדבר נסיבות עריכת תעודות על ידי עורך התעודה אינה בגדר "חומר חקירה".

לאור כל האמור אני דוחה את הבקשה.

ניתנה היום, י"א אדר ב תשע"ד, 13 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: