מדינת ישראל נ' רועי(עציר)

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום – עבירת זיוף שטר כסף לפי סעיף 462(2) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977.

בהתאם להסדר טיעון אליו הגיעו הצדדים נשלח הנאשם לקבלת תסקיר שירות המבחן כאשר התביעה הודיעה כי תעתור ל- 6 חודשי מאסר בפועל שיכול וירוצו בעבודות שירות, מאסר מותנה וקנס ואילו הסניגור יטען "פתוח".

נסיבות ביצוע העבירה: ביום 5/6/09 בסביבות השעה 17:45 בתחנת דלק סונול בצומת שילת, החזיק הנאשם, ברכבו מתחת למושב כסא הנהג, 54 שטרות מזויפים הנחזים כשטרי כסף, כאשר כל אחד מהם נחזה להיות שטר של 100 ₪. כמו כן מעט לאחר מכן, בסביבות השעה 19:00 בערב, החזיק הנאשם בביתו ברחוב עמק האלה 37 במודיעין, בארון הבגדים בחדרו, 9 שטרות מזוייפים של 100 ₪, הנחזים כשטרי כסף – כאשר בשני האירועים הללו ידע הנאשם כי אותם שטרות הינם שטרות מזויפים ורק נחזים כשטרות כסף אמיתיים. השטרות המזויפים היו בסך כולל של 6300 ₪.

תסקיר שירות המבחן מיום 01/02/10 מפרט את נסיבותיו האישיות של הנאשם שהינו בן 22, עובד בחברה לפדיון צ'קים בבעלותו של אביו, בן למשפחה נורמטיבית מתפקדת ללא בעיתיות חריגה, שירת בצבא שירות סדיר מלא ואף זכה במסגרת תעודת השחרור להערכה מצד מפקדיו. כמו כן התייחס שירות המבחן לכך שהנאשם הודה, נטל אחריות על מעשיו תוך הבעת חרטה על מעידתו החד פעמית משהתפתה להרוויח כסף בקלות ובמהירות. אולם בסופו של יום שירות המבחן נמנע ממתן המלצה בעניינו של הנאשם משסבר על רקע גליון הר"פ כי הנאשם נוטה לצמצם ולטשטש חומרת מצבו ומעורבותו בפלילים והצורך שלו בטיפול.

ב"כ המאשימה עותר בטיעוניו לעונש לגזור על הנאשם עונש של שישה חודשי מאסר בפועל שיכול וירוצו בעבודות שירות, מאסר על תנאי וקנס משמעותי ואילו הסניגור מצידו מבקש שלא למצות עם הנאשם את הדין ולהסתפק בעונש צופה פני עתיד תוך הטלת מאסר על תנאי משמעותי.

התביעה מבקשת לראות את המעשים לחומרה תוך שהיא מפנה לפסיקה בדבר מהות העבירה וחומרתה. המדובר בעבירה שפוגעת פגיעה כפולה, האחת בקורבנות - קונים ומוכרים תמימים אשר אליהם מתגלגלים שטרות הכסף והשנייה הינה פגיעה בחיי המסחר התקינים. עוד הוסיפה כי כתוצאה מריבוי עבירות שכאלה, יש חשדנות בקרב הציבור הרחב, מה שפוגע באפשרות לניהול חיי מסחר תקינים. בנוסף ציינה כי מדובר בעבירה שאל מול הקלות היחסית בביצועה עומד הסיכון נמוך להיתפס בגינה ומאידך קיים פוטנציאל לרווח משמעותי. לפיכך נדרשת ענישה מחמירה ולא בכדי העונש בחוק חמור. לעניין רכיב הקנס – טוען ב"כ התביעה כי המדובר בעבירה כלכלית ומשום כך יש צורך בהטלתו.

עוד הוסיף ב"כ התביעה כי מהתסקיר אומנם עולה כי הנאשם הינו בעל עבר נקי אולם המדובר בבחור צעיר שקיימים שלושה תיקים פלילים פתוחים בעניינו (בהתאם לגיליון הר"פ) אשר נוטה לטשטש את מעורבותו הפלילית, מאשים את המשטרה כי היא מתנכלת לו ושולל צורך במעורבות פלילית. לפיכך מסכם ב"כ התביעה כי העונש אליו הוא עותר מאזן בין חומרת העבירה והאמור בתסקיר ומאידך לוקח בחשבון את גילו הצעיר של הנאשם, ההודאה ונטילת האחריות.

הסניגור מצידו מפנה לנסיבות המקלות כמפורט בטיעוניו, ובין השאר לכך שהעבירה הינה מעידה חד פעמית של הנאשם אשר נעשתה בשל התפתות ברגע מר ונמהר. עוד מציין הסניגור כי המרחק בעניינו של הנאשם בין המחשבות לבין הביצוע בפועל - שימוש בשטרות המזוייפים - היה רב והראיה היא שהאשמה הינה בהחזקה בלבד להבדיל מזיוף, שימוש או הפצה. בעניין התסקיר מלין הסניגור (ברוח ההלכה שנקבעה ברע"פ 1021/07 פלוני נ' מדינת ישראל [פורסם באתר המשפטי פסק דין]) כי שירות המבחן הגיע למסקנתו על סמך "תיקי המב"ד" בלבד מבלי שטרח לערוך בירור באשר לשלב בו הם מצויים, הווה אומר, האם עברו את העין הבוחנת של התביעות והבשילו לכדי כתב אישום. לטענתו שירות המבחן עשה כאמור שימוש בלתי זהיר ובלתי מושכל בנתוני תיקי המב"ד מבלי לבחון את נתוניהם ומבלי לעשות מאמץ לבדוק עדכנותם ודיוקם לרבות בדרך של בירור הדבר עם הנאשם עצמו, עם הוריו וכיו"ב. הסניגור אף מפנה בטיעוניו לאסופה של פסיקה, לפיה בתי המשפט הסתפקו בהטלת עונש צופה פני עתיד בנסיבות מחמירות יותר מאלה המיוחסות לנאשם בתיק זה. עוד מציין את עברו הנקי של הנאשם, היותו אדם נורמטיבי, עובד, משפחה תומכת ואוהבת וחברה עימה מתעתד לפתח עתיד. לסיכום, מפנה הסניגור את בית המשפט לחששו כי הטלת עונש מאסר בפועל, אפילו אם ירוצה בעבודות שירות, יהיה בו בכדי לתייג הנאשם כעבריין וכדי לפגוע בעתידו התעסוקתי בעתיד.

שקלתי נסיבות העניין, שמעתי טיעוני ב"כ הצדדים, עיינתי בחומר המשפטי שצורף על ידם וקראתי את האמור בתסקיר שרות המבחן ובטרם אגזור את דינו של הנאשם אציין את השיקולים לקולא ולחומרה בענייננו:

נסיבות מחמירות:

חומרת המעשים בהם הורשע הנאשם נלמדת מעובדות כתב האישום.

העבירה בה עסקינן הינה חמורה, שכן עבירה של זיוף שטרי כסף, יש בה משום פגיעה בתדמית המדינה, גרימת נזק לכלכלת המדינה ופגיעה קשה בקורבנות הרוכשים בתום לב ובתמורה מלאה את השטרות המזוייפים, שבפועל הינם חסרי ערך (בעניין זה ר' ע"פ 466/88 מדינת ישראל נ' דוד בן חיים ללוציאשווילי, פ"ד מב(3) 159).

הנזק שעבירה זו מסב למדינה – ביצירת חובות בשל אחריותה לפירעון שטרות, ולציבור – בפגיעה בוודאות בחיי המסחר, הוא רב. יש להרתיע מפני ביצוע עבירה זו בעיקר בשל הקלות והזמינות שבביצועה. לפיכך יש להבהיר באמצעות ענישה ראויה כי מי שיתפס מעורב בביצוע עבירות זיוף ישלם מחיר כבד ורב וזאת על מנת להעביר מסר חד משמעי כי ביצוע עבירות אלה אינו משתלם.

עוד יש להדגיש את העובדה כי המדובר בעבירות המבוצעות בשל בצע כסף, ובעניין זה יפים דבריו של כבוד השופט גולדברג בע"פ 189/87 מדינת ישראל נ' שלום ציצאושווילי, תק-על 88(1* 509:

"אכן מדיניות הענישה ההולמת של בית המשפט לנקוט בה, נוכח הישנותן של עבירות כאלה, כשהפיתוי גדול בשל הרווח הכספי העשוי לצמוח מהן, חייבת ליתן לגורם ההרתעה את המשקל העיקרי בשיקולי הענישה. גישה סלחנית לא תשרש את התופעה ולא תעמוד כמחסום בפני הפיתוי לעבור את העבירה. כי גם אם מצאנו שבעבר לא מיצה בית המשפט את הדין עם העבריינים, סבורים אנו כי אין מנוס מלהחמיר כתגובה עונשית מתחייבת".

ברי, כי עבירה זו מבוצעת על מנת לזכות ברווח כספי על חשבון הציבור כולו וענישה מקלה, אשר לא תעמוד בקנה אחד עם חומרת המעשים, תוכל להתפרש כמתן עידוד לעבריינים פוטנציאליים אחרים לעבור עבירות שכאלו. יש לזכור, כי עבירות אלה, בשל טיבן, קשות לחשיפה ובית המשפט מצווה לסייע בביעורו של נגע זה בין היתר באמצעות ענישה הולמת.

בית המשפט העליון קבע בהתייחסו לעבירות הנ"ל כדלקמן:

"עבירות אלה במהותן חמורות הן מאוד בשל השלכותיהן במישור הכלכלי ובשל הפגיעה ביחסי החוץ של המדינה עם מדינות בהן מתבצעות עסקאות כלכליות...

עונש כה מתון על עבירות כה חמורות ובנסיבות כה קשות, מחטיא לחלוטין את מדיניות הענישה ועלול חלילה להתפרש כמתן עדות לאחרים לנסות כוחם בעבירות אלה, שרווח עצום בצידן, שהצלחה מאירה פנים למבצעים..." (ר' ע"פ 4298/90 מדינת ישראל נ' ביטון, תק – על 90(3)).