מדינת ישראל נ' רוסלן(עציר)

החלטה

1.נגד המשיב הוגש כתב אישום, בת.פ. 50334-02-11, בו מיוחס לו ביצוע עבירות לפי סעיפים 192 ו- 452 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977.

מדובר, לפי הנטען בכתב האישום, באירוע מיום 23/2/11, במהלכו השתולל המשיב בבית אמו, הגב' טטיאנה יאבלונקו (להלן: "המתלוננת"), עמה הוא מתגורר, זרק ושבר חפצים וקילל את המתלוננת ואיים עליה באומרו לה "בת זונה... כלבה ... אני אנקום בכם בגלל שהזמנתם משטרה".

2.בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה גם הבקשה שבפניי, בה עותרת המבקשת להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו בת.פ. 50334-02-11.

מקור סמכותו של בימ"ש להורות על מעצרו של נאשם עד תום ההליכים בהוראות סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996 (להלן: "חוק המעצרים").

עפ"י הוראות סעיף 21 הנ"ל צריכים להתקיים שני תנאים מצטברים על מנת שתקום לו, לביהמ"ש, הסמכות להורות על מעצרו של נאשם עד תום ההליכים:

א.שתתקיים עילת מעצר.

ב.שתמצאנה ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של הנאשם.

3.הבה נבדוק, להלן, האם מתקיימת במקרה שבפניי עילת מעצר והאם ישנן ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב.

א.קיומה של עילת מעצר.

עילות המעצר עד תום ההליכים מפורטות בסעיף 21 (א) לחוק המעצרים. לאור העובדה שהמשיב מואשם, בין היתר, גם בעבירת איומים כלפי אמו, שזו עבירת אלמ"ב ולאור הוראות סעיף 21 (א) (1) (ג) (5) לחוק המעצרים, חזקה שמתקיימת במקרה זה עילת מעצר לפי סעיף 21 (א) (1) (ב) לחוק המעצרים, הידועה כ"עילת המסוכנות". חזקה זו ניתנת אמנם לסתירה, אולם לאור עברו של המשיב, הכולל הרשעות קודמות גם בעבירות של אלימות פיזית ומילולית, לרבות כלפי המתלוננת, לאור העובדה שהמשיב ביצע, לכאורה, את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום בהיותו בגילופין ולאור העובדה שהמשיב סובל, לכאורה, מבעיה של התמכרות לאלכוהול, שהיא, כנראה, הגורם להתנהגותו האלימה גם במקרים קודמים, אני קובע כי לא עלה בידי המשיב לסתור את החזקה הנ"ל.

אני קובע, איפוא, כי מתקיימת במקרה זה עילת המסוכנות.

בבקשה נטען גם לקיומה של עילת מעצר לפי סעיף 21 (א) (1) (א) לחוק המעצרים, אולם לא מצאתי ממש בטענה זו.

ב.קיומן של ראיות לכאורה.

עיינתי בראיות המצויות בתיק החקירה (תיק פ.א. 602/11 של תחנת כרמיאל) ונוכחתי שיש די ראיות להוכחת אשמתו של המשיב. אמנם מדובר בגירסה מול גירסה, אולם יש לזכור שבשלב זה, של דיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים, אין זה מתפקידו של ביהמ"ש להכריע בשאלות של אמינות ו/או מהימנות. זאת יעשה המותב שידון בתיק הפלילי. די בכך שישנה גירסת המתלוננת, שאם תימצא אמינה ע"י המותב שידון בתיק, יהיה בה די כדי להביא להרשעת המשיב.

למניעת ספיקות הנני להבהיר כי לא נעלמו ממני הסתירות לכאורה בדברי המתלוננת בשתי הודעותיה, עליהן הצביע הסניגור, אולם אינני סבור שיש בסתירות אלה כדי להביא כבר בשלב זה לקביעה כי אין ליתן אמון בגירסת המתלוננת.

4.לאור הוראות סעיף 21 (ב) (1) לחוק המעצרים, משמוצא ביהמ"ש כי מתקיימת עילת מעצר וכי ישנן ראיות לכאורה, חובה על ביהמ"ש לבדוק אם "... ניתן להבטיח את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור שפגיעתם בחירותו של הנאשם, פחותה". רק אם ביהמ"ש מגיע למסקנה, לאחר בדיקה, כי אין בנמצא חלופת מעצר ראויה, היינו כזו שתבטיח את מטרת המעצר, יורה ביהמ"ש על מעצרו של הנאשם עד תום ההליכים נגדו.

מאחר ובשלב זה לא הציע המשיב כל חלופת מעצר שהיא, אני מורה לעצור אותו עד תום ההליכים נגדו בת.פ. 50334-02-11.

אם וכאשר תהיה בידי המשיב חלופה להציע, יוכל להגיש בקשה לעיון חוזר והחלופה שתוצע תיבדק.

ניתנה והודעה היום א' אדר ב תשע"א, 07/03/2011 במעמד הנוכחים.