מדינת ישראל נ' רויטמן

החלטה

 בפני בקשה להארכת פסילה מנהלית עד תום ההליכים המשפטיים כנגד המשיב, על פי סעיף 47 (ט) לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א – 1961.

ביום 1.4.13, ניתן כנגד המשיב צו פסילה מנהלית מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה לתקופה של 30 יום, וזאת מתוקף סמכותו של קצין משטרה, על פי סעיף 47(ה)(3) לפקודת התעבורה.

הצו ניתן בהקשר לתיק משטרה פ.ל. מספר 5483/2013, כאשר בהמשך, הוגש כנגד המשיב כתב אישום המייחס לו עבירות של נהיגה בשכרות ותחת השפעת משקאות משכרים, לאחר שבגופו נמצאו 750 מיקרוגרם אלכוהול לליטר אוויר נשוף, בבדיקת "ינשוף" וניכר היה בהתנהגותו, כי הוא נתון תחת השפעת משקאות משכרים.

בהסכמת ב"כ המבקש, הוארכה הפסילה עד ליום 7.7.13, בו טענו הצדדים לבקשה.

ב"כ המבקשת חזרה על האמור בבקשה וטענה כי מדובר בכמות גבוהה ביותר של אלכוהול ויש להתייחס לכך שהמשיב הנו נהג צעיר, אשר על פי חוק, כמות האלכוהול המותרת לגביו, הנה 50 מיקרוגרם בלבד ולכן, החריגה היא גבוהה ביותר. כמו כן, טענה כי ניתן היה לראות במבחני הביצוע שנערכו למשיב, כי הוא נתון תחת השפעת האלכוהול.

ב"כ המבקשת הפנתה להודעת המשיב במשטרה, בה סירב לשתף פעולה ולענות על כל השאלות שעסקו בסוגיה של צריכת האלכוהול, עובר לנהיגה.

ב"כ המבקשת טענה כי יש מסוכנות בהמשך נהיגתו של המשיב, בין היתר לאור וותקו הקצר בנהיגה.

ב"כ המשיב, מצדו, טען כי קיימים פגמים רבים בחומר הראיות וכי המשיב צלח את מבחני הביצוע שנערכו לו.

עוד טען ב"כ המשיב, כי כמות האלכוהול הגבוהה אינה מתיישבת עם הצלחתו של המשיב במבחני הביצוע, כאמור.

באשר לעברו התעבורתי של המשיב, טען בא כוחו כי לחובת המשיב נרשמה עבירה אחת בלבד כהולך רגל.

דיון והכרעה

שני שיקולים מנחים את בית המשפט בדיון בבקשה זו: ראשית, קיומן של ראיות לכאורה בדבר אשמתו של המשיב, ושנית, הקביעה האם יש בהמשך נהיגתו של המשיב כדי לסכן את שלום הציבור.

ראיות לכאורה

תיק המשטרה הוגש לעיוני.

מעיון בתיק המשטרה עולה כי, ביום 1.4.13, בשעה 08:04 לערך, נהג המשיב ברכב בכביש 20 לכיוון דרום, במחלף לה גוורדיה ונעצר לבדיקה שגרתית במחסום משטרתי.

לאחר שבוצעה למשיב בדיקה במכשיר "נשיפון", בה ניתנה אינדיקציה על אלכוהול בגופו, עוכב המשיב לבדיקה.