מדינת ישראל נ' רוט

הכרעת דין

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו אי ציות לתמרור 206, בכך שלא פנה ימינה אחרי התמרור וזאת בניגוד לתקנה 22 (א) לתקנות התעבורה, התשכ"א - 1961.

אין מחלוקת בין הצדדים בענינים הבאים:

1.הנאשם נהג ברכב מ.ר 15-050-71 ביום 8.3.12 בשעה 19.25 או בסמוך לכך כשהוא נוסע ברח' יצחק שדה בת"א, ביציאה מחניון הנמצא במס' 13 ופונה שמאלה.

2.השוטרת רס"ר ג'נט פרדו עמדה סטטית על רח' יצחק שדה מול בית מס' 15 לצורך אכיפה.

המחלוקת בין הצדדים הינה כדלקמן:

לגירסת המאשימה, בצד ימין בכיוון נסיעתו של הנאשם מוצב תמרור 206 המורה על נסיעה ימינה אחרי התמרור. בניגוד לתמרור הנ"ל פנה הנאשם שמאלה.

לגירסת הנאשם, הוא יצא מהחניון ובמקום לא מוצב תמרור 206.

דיון והכרעה:

1.השוטרת רשמה דוח מפורט המתאר את ביצוע העבירה (מוצג ת/1).

2.עפ"י "הנסיבות המיוחדות של המקרה" כמפורט בדו"ח ת/1, השוטרת שהיתה סטטית מול יצחק שדה 15 במרחק של של 15, 20 מטר מהתמרור (ש' 4 , 5 עמ' 2 לפר'), הבחינה ברכב הנאשם יוצא מהחניון ופונה שמאלה בניגוד לתמרור 206.

3.השוטרת ציינה בדו"ח (ת/1) כי בכיוון נסיעת רכב הנאשם בצד ימין מוצב תמרור 206.

בחקירתה הנגדית העידה השוטרת כי היא בטוחה במאה אחוז כי ביציאה מהחניוון בצד ימין מוצב התמרור על עמוד (ש' 16, 20 בעמ' 1 לפר').

השוטרת ציינה בדוח כי עד לעצירת הנאשם נשמר קשר עין רצוף וכי היתה ראות טובה.

4.תגובת הנאשם עפ"י הדוח ת/1 היא "לא ראיתי את התמרור, תוותרי לי היום פורים".

יצוין כי בחקירתו הנגדית העיד הנאשם כי זו פעם ראשונה שהוא היה בחניון (ש' 4 בעמ' 3 לפר') וכן כי הסימון בכביש היה מקווקו (ש' 8 בעמ' 2). נראה כי עובדה זו היתה בין הגורמים שהביאה אותו לבצע את העבירה המיוחסת לו.

5.לא נטען על הכרות מוקדמת בין הנאשם לשוטרת.

6.לאחר ששמעתי את הצדדים ובחנתי את העדויות, שוכנעתי כי בכיוון נסיעת הנאשם מצד ימין מוצב תמרור 206 וכי השוטרת ראתה את העבירה המיוחסת לנאשם אשר התרחשה למעשה לנגד עיניה.

בנסיבות העניין אני מעדיף את עדות השוטרת על פני עדות הנאשם, זאת לאחר שהזהרתי את עצמי כי אני עושה זאת על סמך עדות יחידה. לפיכך אני מרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

המזכירות תשלח עותק הכרעת הדין לנאשם.