מדינת ישראל נ' רוט

החלטה

בפניי בקשה לאפשר לנאשם חזרה מהודיה .

תיק זה היה קבוע לשמיעת ראיות, בטענה שהנאשם סובל ממחלת אספרגר, וזאת שללה רצונו החופשי.

בהמשך הוגשה לבימ"ש בקשה לנאשם לחזור מהכפירה ולקבל הודאה וניתן היה להבין שכך משנוצרה בעיה באשר לתנאי השחרור בערובה.

התגלגלו הדברים והובא עניינו, בפניי.

ביום 13/6/10 בפרוטוקול בימ"ש חוזרת ב"כ הנאשם ומבקשת לקבל הודעה תוך שהיא מצהירה כי הסנגוריה מוותרת על טענה כי ההפרעה ממנה סובל הנאשם מגיעה כדי מחלת נפש.

עוד נאמר שם, כי מכיוון שהנאשם תקופה ממושכת משוחרר בתנאים, ואחיו לא יכול לפקח עליו, הסנגוריה מוותרת על הטענה.

ב"כ המאשימה ציין כי על פי חוו,ד של הפסיכיאטר המחוזי, הנאשם מבין את הפסול שבמעשיו, מבין הליכי משפט, לכן יכול לעמוד לדין בעוד שבידי הסנגוריה חוו"ד נגדית שונה.

ב"כ הנאשם חזרה וביקשה לציין את ההליך, תוך שהיא מדגישה כי היא שייצגה את הנאשם גם בהליך הקודם שהיה באשפוז, וכי ההליך הטיפולי הנכון, הוא לאמן את המוח להימנע משיחות וכי יש גם טיפול תרופתי מתאים.

בעקבות הטענות הללו במסגרת החלטתי ציינתי כי אם לנאשם טענת הגנה מהותית, יוכל הוא להציגה בבוא העת ,ואין הצדקה לוותר על טענה מהותית בשל קושי של הנאשם לשמור על תנאי שחרור בערובה נוחים .

הדגשתי כי יצירת קשר בין ויתור על טענה הגנה מהותית לבין שחרור בערובה היא בעייתית.

כך הסברתי כי אהיה מוכנה ל קבל הודעה, בזכות האמירה של הסנגוריה, כי במסגרת הטיעונים לעונש תתייחס לאבחונו של הנאשם כמי שסובל ממחלת האספרגר וזאת תהיה חלק מהשיקולים לעונש ולא לעניין היכולת לעמוד לדין להבין הליכי משפט, ולשתף פעולה עם סנגור.

היינו בא בפניי אבחנה לפיה עו"ד בעלת ניסיון רב בתחום זה מצהירה כי במסגרת הטיעונים לעונש תבקש לשקול את מחלתו של הנאשם, וויתרה על הטענה כי מחלתו אמורה לפגוע ביכולת העמידה לדין.

בשל אלו, קבעתי כי רק אם ניתן יהיה ללמוד מדברי הנאשם וב"כ כי יש הודעה מלאה בעובדות ללא הסתייגויות, אהיה מוכנה לשקול הרשעתו של הנאשם.

לאחר הפסקה, ולאחר שהסנגורית הסבירה לנאשם מחוץ לכתלי בימ"ש את החלטת בימ"ש חזרו הם לאולם מיד, וביקשו שוב לסיים את ההליך שאז פניתי לנאשם וקראתי לו את כל כתב האישום.

הוא התייחס לכל כתב האישום, עם כל האי נוחות שבקריאת התיאורים שם, הוא הודה בכתב האישום, ציין כי העובדות נכונות, הסביר על שום מה קרו הדברים, אישר כי הוא מטופל ושומר על הטיפול התרופתי כראוי, חזר והצטער על הדברים שנאמרו, הוא עצמו נקב בשמות המתלוננים מבלי שבימ"ש חזר והזכיר את השמות, הוא הסביר מדוע התקשר אליהם, והתרשמתי כמיטב יכולתי כי הסיטואציה ברורה לו לחלוטין.

רק לאחר מכן הוא הורשע.

בהמשך שמעתי טיעונים ארוכים לעונש, במסגרת זו הובאו בפניי התייחסויות וחוו"ד פסיכיאטריות, שמעתי את אחיו של הנאשם, שמעתי את הנאשם, ואז הצעתי לקבל תסקיר.

ב"כ הנאשם השיבה כי יש תסקיר מעצר המסכם את הכל ואין המלצה.

על אף זאת, ובהתחשב בנסיבות המיוחדות ואישיותו של הנאשם שבפניי, הוריתי כי יתקבל תסקיר.