מדינת ישראל נ' רוזנברג

הכרעת דין

רקע

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של תקיפה הגורמת חבלה חמורה ואיומים.

על פי עובדות כתב האישום, ביום 8.11.10, סמוך לשעה 13:30 נפגשו הנאשם ומר בן ציון קאזין (להלן: המתלונן) ברחוב עלי הכהן בירושלים. במהלך המפגש, התפתח ויכוח, ובמהלכו, תקף הנאשם את המתלונן במכות בפניו ובגופו וגרם לו שבר באף, שריטות וסימנים אדומים במצח, ביד ובכתף. והכל, תוך שהוא צועק עליו "אני עוד אראה לך".

ברקע האירוע עומדת מערכת היחסית הטעונה שבין הנאשם והמתלונן. הנאשם נשוי לגרושתו של המתלונן, ולמתלונן וגרושתו שני ילדים משותפים, אשר אין בעניינם הסדרי ראייה מסודרים. האירוע התרחש כאשר הנאשם אסף את בנו של המתלונן מתלמוד התורה, בניגוד להבנתו של המתלונן, כי סוכם שהוא יאסוף אותו.

הנאשם כפר במיוחס לו וטען כי אכן התרחש עימות פיזי בינו ובין המתלונן, אך המתלונן הוא שתקף אותו.

ראיות הצדדים

מטעם המאשימה העידו המתלונן ושני עדי ראיה לארוע, מאיר דויטש (להלן: דויטש) ויהודה בר אורין (להלן: בר אורין). מטעם ההגנה העידו הנאשם, אשתו, גב' חוה רוזנברג ובנם של המתלונן וחוה רוזנברג, אברהם קאזין (להלן: אברהם).

עדות המתלונן

המתלונן העיד, כי בתקופת האירוע הייתה לו ולגרושתו משמורת משותפת על שני ילדיהם. ביום הארוע סיכם בהודעת טקסט עם גרושתו, כי יבוא לקחת את בנו אברהם מתלמוד התורה למסיבת ראש חודש. כשהגיע לבית הספר, ראה את בנו נכנס לרכבו של הנאשם. המתלונן מסר, כי נסע אחרי רכבו של הנאשם, ראה שהילד בוכה ועצוב, וכשהגיעו לרחוב עלי הכהן, הרכב נעצר, המתלונן נכנס לרכב על מנת לקחת את אברהם ואז חסם הנאשם את דרכו. הנאשם יצא מהאוטו, ואז הייתה "הרמת ידיים". המתלונן העיד שקיבל מהנאשם מכה חזקה, אשר ממנה ירד לו דם מהאף, וכי הנאשם הכה אותו בפניו ובערפו, עד שנעצר ע"י האנשים שהתאספו סביב.

המתלונן הוסיף, כי במהלך הארוע בנו ניסה להפריד בינו ובין הנאשם, ואף אמר לו (למתלונן) כי הנאשם "יותר גיבור ממנו".

עדות מאיר דויטש:

העד הוא בעל חנות ברחוב עלי הכהן.

לדבריו ביום הארוע: "הילדים שלי אמרו שיש מכות בחוץ, יצאתי החוצה, ראיתי שני אנשים שרבים מול החנות, היו שתי רכבים, היה שם ילד שצעק אבא אבא, כמה פעמים, אז האבא (בן ציון (הנאשם – י.מ.) אמר לו להיכנס חזרה לרכב, אחרי זה הוא יצא עוד פעם, ראיתי שדחפו אותו, החזיקו לו את הראש, הוא קיבל מכה בראש. (ע' 12 לפרוטוקול). העד הוסיף ששמע צעקה "אני עוד אראה לך", אשר להבנתו הנאשם צעק על המתלונן.

דויטש מסר שאין לו כל היכרות עם המתלונן או עם הנאשם מעבר לארוע זה. לדבריו ראה רק את החלק שהנאשם דחף את המתלונן לכיוון הרכב, וכי לאחר מכן המתלונן נכנס אליו כשהוא עם דם על הפנים, והסביר לו שזה הבעל של גרושתו, וזה הילד שלו שצעק אבא.

עדות יהודה בר אורין

העד מסר שהיה בביתו, המשקיף לזירת הארוע, ושמע המולה מבחוץ. אימו אמרה לו שמרביצים למישהו בשם בנצי, ממנו קנה אופנוע לפני הרבה שנים והשלים בעבר מניין בביתו. העד סיפר שראה את המתלונן מוכה ע"י אדם עם קרחת מקדימה, הדומה לנאשם. לדבריו, לאחר האירוע הציע למתלונן להיכנס לשתות מים, אבל לא מעבר לזה. העד תיאר את מצבו של המתלונן כסהרורי, מוכה ומדמם מאפו.

העד הבהיר שאין בינו ובין המתלונן קשרי חברות או קשר ממשי, אלא היכרות שטחית, אשר לא חרגה מקנית האופנוע והשלמת המניין.

עדות הנאשם

הנאשם כפר במיוחס לו. לטענתו, הוא זה שהוכה ע"י המתלונן. הנאשם פתח בתיאור ארוך של מערכת היחסים העכורה בין אשתו והמתלונן בעיקר על רקע הסדרי הראייה של הילדים. הנאשם מסר שביום האירוע הלך לאסוף את הבן מבי"ס, לבקשת אשתו, אף שהמתלונן עושה זאת. לדבריו, אשתו אמרה לו שהמתלונן לא הגיע בימים שקדמו לאותו יום, ולכן ביקשה שיילך בעצמו. לדבריו, אברהם נכנס למכוניתו, ואז המתלונן פתח את הדלת האחורית השמאלית של הרכב, כדי להוציא אותו, וכאשר הוא נסע קדימה, המתלונן נאלץ לעזוב. לפתע הוא ראה את המתלונן מגיע בריצה מצד ימין שלו, ומנסה לפתוח את הדלת. הוא בלם, ושם את היד על הסוגר של חגורת הבטיחות, כדי שלא יוכל לפתוח אותה ואז הכה אותו המתלונן בפניו, עד ששחרר את החגורה. בשלב זה, הנאשם הגיע לצדו השני של הרכב כדי להגן על הילד. לדבריו, הילד בכה, ואמר "אבא להתראות" ו"אבא אתה עושה לי בושות". הוא התקשר לאשתו, והיא התקשרה למתלונן והזהירה אותו שהיא תלך לבימ"ש אם הוא יקח עכשיו את הילדים. הוא לקח את הבן הביתה, וכמה דקות לאחר מכן המתלונן הגיע עם הבת.