מדינת ישראל נ' רווח

גזר דין

רקע - הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות בעבירה של תקיפה סתם.
כעולה מהכרעת הדין מיום 19.9.12, הנאשם שירת בעת האירוע ביחידת הסיור של תחנת באר שבע. ביום 16.4.09, עסק הנאשם בפעילות לאיתור שוהים בלתי חוקיים. הוא מצא את המתלונן וביקש ממנו תעודת זהות. כאשר המתלונן השיב כי אין בידו תעודת זהות, סטר הנאשם על לחיו של המתלונן.
בהכרעת הדין ציינתי, כי אני מעדיף את גרסתו של המתלונן, לנוכח עדותו של עד אובייקטיבי, העד אהרון רובין, לפיה הנאשם ירד מהרכב ונתן למתלונן שתי סטירות ללא סיבה נראית לעין. דחיתי איפוא את טענתו של הנאשם, לפיה המתלונן, שהוא נער צנום, תקף או אחז בנאשם באופן מאיים בטרם הוכה בסטירות על ידי הנאשם.

טיעוני התביעה - ב"כ המאשימה ציינה כי הנאשם הורשע רק לאחר ניהול הוכחות.
הוא ביצע את העבירה אגב תפקידו כשוטר כלפי מתלונן קטין, בנסיבות בהן לא היה נדרש כל שימוש בכוח.
התובעת ביקשה לדחות את המלצת שירות המבחן ולהותיר את ההרשעה על כנה. היא ציינה כי העובדה שמדובר בשוטר, שביצע את העבירה תוך שימוש לרעה בסמכותו, היא נסיבה מחמירה, שאיננה מאפשרת שימוש בחריג של הימנעות מהרשעה. בנוסף לכך הנאשם כבר איננו עובד במשטרה ולא הוכחה כל פגיעה ממשית וקונקרטית בשיקומו כתוצאה מן ההרשעה. התובעת ציינה כי מתחם הענישה ההולם לעבירה הינו בין מאסר על תנאי למאסר קצר בעבודות שירות, וביקשה מבית המשפט להותיר את ההרשעה בדין ולגזור על הנאשם מאסר על תנאי, קנס ופיצוי.

טיעוני ההגנה - ב"כ הנאשם ביקש לאמץ את המלצות שירות המבחן.
הוא ציין כי הייתה התגרות מצידו של המתלונן קודם לאלימות בה נקט הנאשם.
התסקיר מפרט את השינוי בהתייחסותו של הנאשם לעבירה, ואת ההתקדמות בקבלת אחריות מצידו. שרות המבחן ממליץ לבטל את ההרשעה, ולטענת הסניגור, לא תהיה כל תועלת למדינה מהרשעת הנאשם, שהוא בחור צעיר וללא עבר פלילי.
לעומת זאת, ענישה שיקומית של של"צ וצו מבחן כמומלץ בתסקיר, תביא להמשך ההליך הטיפולי בו החל הנאשם, תוך שהחרב מונפת על צווארו של הנאשם, ולשיתוף פעולה מלא של הנאשם בהמשך ההליך הטיפולי.
עוד ציין הסנגור כי לא מדובר באדם שיש חשש שיתקוף פעם נוספת ולכן אין צורך בהטלת מאסר על תנאי ולכן אין הכרח בהרשעת הנאשם.
הסניגור ציין עוד בלשון רפה, כי אפשר שההרשעה תפגע בנאשם במסגרת העסקתו בחברת רותם אמפרט, אולם לא הובא כל אישור לפגיעה קונקרטית כזו, שאיננה מוזכרת כלל בתסקיר שירות המבחן.

תסקיר שרות המבחן מיום 28.2.13, מפרט כי הנאשם הינו רווק כבן 30 אשר עובד כחצי שנה כמפעיל מכונות במפעל "רותם אמפרט". הוא גדל במשפחה נורמטיבית, שירת בצה"ל ללא בעיות משמעת, ובשנת 2008 התגייס למשטרה. הנאשם פרש מהמשטרה לאחר שירות של כשנה, במהלכו אירעה העבירה, משיקולים כלכליים.
שרות המבחן התרשם, כי הנאשם פועל באופן רציונאלי ומתקשה להתחבר לרובד רגשי. במצבי לחץ הוא מפעיל מנגנוני הגנה של ניתוק. ביחס לעבירה, הנאשם הודה באופן חלקי, אולם לקח אחריות על מעשיו. הוא הסביר כי המתלונן הדף אותו ולכן הוא סטר לו, כפי שטען בבית המשפט וטענתו נדחתה, אולם לאחר תהליכים טיפוליים, החל גם בבחינה ביקורתית של התנהגותו והצליח לראות אלטרנטיבות אחרות להתנהגות. שרות המבחן התרשם כי הנאשם החל בתהליך של הפקת לקחים המאפשרים העמקת הטיפול.
לנוכח ההתקדמות הטיפולית, והעובדה שמדובר באדם ללא עבר פלילי ובעל מערכת ערכים נורמטיבית, שהרשעתו תפגע בדימויו העצמי – המליץ שירות המבחן להימנע מהרשעה, ולהסתפק בענישה של צו מבחן לשנה ועבודות של"צ בהיקף של 120 שעות.

סוגיית ההרשעה: הכלל הוא הרשעת נאשם שנקבע כי ביצע עבירה פלילית. החריג הוא הימנעות מהרשעה. פסק הדין המנחה בעניין הקריטריונים לאותם חריגים בהם אפשר ליתן פסק דין ללא הרשעה, הינו הלכת תמר כתב, שם קבעה כב' השופטת דורנר כי הימנעות מהרשעה אפשרית רק בהצטבר שני גורמים: ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם; שנית, סוג העבירה צריך להיות כזה אשר מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים (ע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב (3) 337 , 341-342 (1997) ור' גם: ע"פ 5102/03 מדינת ישראל נ' דני קליין, (2007)).בעניין עפ"ג (מח' מרכז) 44065-04-12 מד"י נ' דאנו (15.7.12), חזר לאחרונה בית המשפט המחוזי מרכז על הרעיון לפיו המנעות מהרשעה היא חריג שיופעל רק בנסיבות חריגות ויוצאות דופן, כאשר לא מתקיים יחס סביר בין הנזק הצפוי לנאשם מההרשעה לבין חומרת העבירה, תוך הפנייה לפסיקת בית המשפט העליון (רע"פ 2564/11 קנטור נ' מדינת ישראל, (2011) ; רע"פ 10259/09, פלוני נ' מדינת ישראל, (2010) ; רע"פ 4079/10 אימן גבשה נ' מד"י (2010)). בעניין דאנו נותרה על כנה החלטה בדבר העדר הרשעה לנוכח מחדלים חמורים של רשויות החקירה והתביעה.

יצויין כי כאשר מדובר בעובד ציבור, הפסיקה קבעה כי המקרים בהם יתאפשר שלא להרשיע בדין – יהיו עוד נדירים יותר (ת"פ (מחוזי ת"א) 40332/05 מדינת ישראל נ' אסנת אלון-לאופר, (2006)). עובד ציבור, ושוטר בכלל זה, אמור לשמש מופת, משום שאיננו מייצג את עצמו בלבד, אלא את המערכת הציבורית. לפיכך, ככל שמדובר בעובד ציבור בכיר יותר, כך יקשה לשקול העדר הרשעה. בית המשפט המחוזי בנצרת, הפעיל את ההלכה הנ"ל לגבי מורה שעשה שימוש בתעודה מזוייפת, וזאת חרף נסיבות חיוביות ופגיעה קונקרטית בהמשך העסקתו (עפ"א (מחוזי נצ') 112/08 פרח בן פאיז סאלם נ' מדינת ישראל, (2008)).

באשר להמנעות מהרשעה בעבירות של אלימות שוטרים -

בית המשפט המחוזי בחיפה קיבל ערעור והורה על הרשעת שוטר שנקט באלימות תוך כדי מילוי תפקידו, בקובעו כי עבירות אלימות של שוטרים מחייבת הרשעה (ע"פ (מחוזי חי') 315-08 מ.י. נ' חודדטוב, (2009)).