מדינת ישראל נ' רווה

הכרעת דין

1.הנאשם הודה כי חנה במקום ובזמן כמפורט בכתב האישום.

2.בפתח דבריו טען בין היתר שלא יכול היה לדעת שזו מדרכה אך בהמשך דבריו ובלהט דבריו ציין כי המדרכה מוגבהת ושרכבים אחרים חונים.

3.אין בדבריו הנוספים כדי להוות סייג לאחריות פלילית ומשכך הנני מרשיעו בעבירה המיוחסת לו.

4.בשולי הדברים ובאשר להגדרת המדרכה אפנה לרע"פ 9380/06. אוסיף גם כי בהסבר לפיו לא ראה שם אדם עומד אלא כלי רכב חונים אין להצביע אלא על כך כי כשאחרים חונים על המדרכה הולכי רגל אינם הולכים כלומר מסיבה זו לא יכולה לשמש את יעודה והוא מעבר בטוח להולכי רגל במיקום המסוים במכללה.

ניתנה והודעה היום י' כסלו תשע"ד, 13/11/2013 במעמד הנוכחים.

אילן בן-דור, שופט

גזר דין

הנאשם הורשע , למעשה על בסיס הודייתו בעבירה של הפרת איסור חניה לפי סעיף 11(2) לראשון לציון (העמדת רכב והחנייתו) התש"ס-2000 , וסעיף 254 לפקודת העיריות [נוסח חדש].

זאת כי ביום 18/1/12 החנה את מכוניתו על מדרכה כמפורט באישום וכמצולם בתמונה.

המאשימה עתרה להטלת קנס בגובה של 3,000 ₪ וציינה גם את הטעמים הבאים: א. חומרת העבירה נסיבותיה ובשים גם להיקף המשתמשים בדרך במכללה. ב. היות הנאשם עובד במכללה. ג. לטעמה לא נטל אחריות ואולם הנאשם ביקש להסתפק בקנס המקורי שגם הוא גבוה מידי לטעמו. אציין כי אף בראשיתם של דברים לא סבר שחנה לא כדין משלמד שמדובר בהפרת האיסור נטל על כך אחריות וציין כי הוא אדם שומר חוק וכי לא התכוון גם במקרה זה להפר את החוק. אציין בהקשר זה שהפרת חוק זה אינה מחייבת יסוד נפשי של "כוונה פלילית" ואף אם מלכתחילה לא חש הנאשם שהוא מבצע עבירה משבוצעה עליו ליתן הדין עבורה. בקשר למישור הענישה אציין את הדברים הבאים:

א. בהזמנה למשפט ניתנה לנאשם הברירה לשלם קנס בסכום של 500 ₪ לאחר שנמצא כי חנה לדעת המאשימה במקום האסור או להישפט .הנאשם, בחר,כפי זכותו החשובה , להישמע והורשע. המאשימה עתרה להטלת קנס שגובהו פי שישה מהקנס המקורי.

על כך נפסק כי "תכליתה של ברירת הקנס היא לעודד תשלום קנס ללא התדיינות ובכך להקל הן על האזרח והן על מערכת אכיפת החוק . לאדם יש זכות לבחור במשפט מקום שמשוכנע הוא , כי הוא יכול להוכיח את חפותו. ואולם הבוחר להישפט נוטל על עצמו סיכוי וסיכון. סיכוי כי יצליח להוכיח את חפותו ויימצא חף מפשע וסיכון בכך שיתנהל משפט, על כל הכרוך בכך לרבות נשיאה בעונש כמתחייב מן החוק. במקרה דנא משבחר המבקש להישפט חשף עצמו לנשיאה במלוא העונש ועצם ההודיה בעת המשפט אין משמעותה, כי על בית המשפט להטיל את הקנס שהיה מוטל עליו, לולא בחר להישפט. ראו כב' השופט ג'ובראן רע"פ 7233/06 יולזרי נגד מדינת ישראל (לא פורסם, 12.9.06) ראו ישום של אותו רציונל מפי כב' השופט מודריק בע"פ (ת"א) 4271/98 איזק נגד מדינת ישראל (לא פורסם, 28.1.99) וראו בעניין אחר ורשבסקי בו התייחס לאפשרות להשית "חיוב כספי שלושה וארבעה כפל כפול" (להלן:"עניין וכן כב' השופטת ברקאי ע"פ 4510/97 (מחוזי באר שבע) פרבשטיין נגד מדינת ישראל (לא פורסם 11.2.08).

ב. מאידך כמפורט לעיל משלמד הנאשם שמדובר באיסור מדבריו עלה שהוא נוטל על כך אחריות ומביע חרטה.

ישום הפרמטרים הרלבנטיים למעשה בנסיבותיו המיוחדות של מקרה זה מצאתי לגזור כדלהלן:

קנס בסך 600 ש"ח או מאסר למשך 6 יום תחתיו. הקנס ישולם בתוך עד 30 יום.

התחייבות על סך 1,000 ש"ח, להימנע מעבירה בה הייתה ההרשעה, לשנתיים מהיום מכאן שעליו להקפיד להחנות רק במקום המותר בגדרי המכללה.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז לוד תוך 45 יום

ניתן והודע היום י' כסלו תשע"ד, 13/11/2013 במעמד הנוכחים.

אילן בן-דור, שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: