מדינת ישראל נ' רודריגו

הכרעת-דין

הנאשם מואשם בעבירה בניגוד לתקנה 28(ב) לת"ת בכך שהשתמש בטלפון נייד תוך כדי נסיעה, שלא באמצעות דיבורית. ארוע מיום 19.1.11, שעה 17:20, שד' ירושלים בכיוון מזרח, אריאל.

לאחר שבית המשפט ששמע עדות עד התביעה, תשובותיו בחקירה נגדית, עדות הנאשם ותשובותיו בחקירה נגדית, נותר בלב בית המשפט ספק סביר.

אשר על כן, הנאשם זכאי.

עד התביעה העיד על פי הנסיבות המפורטות בת/1, לפיהן כאשר נסע בכביש 100 בשד' ירושלים באריאל, מכוון מערב למזרח, בניידת סמויה, במקביל לרכב הנאשם בנתיב שמאל, וזיהה את הנהג מחזיק בידו הימנית טלפון צמוד לאוזן ימין, דרך החלון של הנהג.

לאחר שעצר את הנהג והסביר לו את מהות העבירה, דברי הנאשם: "מה פתאום, לא דיברתי גירדתי באוזן".

בחקירתו הנגדית חזר עד התביעה על גרסתו הנ"ל, אך בנסיבות לא נרשם באיזה מרחק היה מרכב הנאשם או כמה זמן היה בנתיב השמאלי במקביל אליו.

הנאשם, הן בתגובתו במעמד קבלתה דו"ח, והן בחקירתו הראשית והנגדית, הסביר בצורה מפורטת כי יתכן וגירד באוזן ולכן השוטר טעה וכן אישר כי על הכסא בצד ימין היו חפציו כפי שהוא נוהג תמיד וביניהם 2 טלפונים ניידים שבהם אינו עושה שימוש כלל תוך כדי נהיגה.

לאחר שבית המשפט בחן עדות עד התביעה, כאמור לעיל, ועדות הנאשם נותר בלב בית המשפט ספק סביר לאפשרות שהעלה הנאשם לפיה גירד באוזנו הימנית, דבר שנחזה על ידי השוטר כאחזקת טלפון נייד.

הואיל ובמשפט פלילי עסקינן, משנותר בלב בית המשפט ספק סביר, מן הדין לזכות הנאשם, כאמור ברישא.

זכות ערעור כחוק.

ניתנה והודעה היום ל' ניסן תשע"ב, 22/04/2012 במעמד הנוכחים.

שלמה אטינגר נחשון, שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: