מדינת ישראל נ' רדאד(עציר)

גזר דין

הנאשם, תושב האזור יליד 1987, הורשע, על יסוד הודאתו בעובדות כתב האישום, בביצוע שלוש עבירות של שהיה בלתי חוקית בישראל, לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952. בתאריכים 24.6.2013, 23.7.2013 ו-24.11.2013 שהה הנאשם בתחומי ישראל מבלי שהחזיק בהיתר כניסה לישראל.

ב"כ המאשימה, עו"ד רונית בירס, טענה כי מתחם העונש ההולם כל אחת מן העבירות הוא בין חודש לששה חודשי מאסר לריצוי בפועל. לדברי התובעת, מדובר בשלוש כניסות בפרק זמן קצר. הנאשם לא נרתע מכך שאין לו אישור לשהות בישראל ורואה בשחרורו כל פעם למחסום היתר לשוב ולחזור לתחומי המדינה.

ב"כ המאשימה הפנתה להרשעותיו הקודמות של הנאשם. לטענתה מדובר במי שיש לו רקע ביטחוני, אשר בחירתו לפגוע באזרחי המדינה הוכחה, ומטעם זה בקשה להחמיר עמו.

ב"כ הנאשם, עו"ד ענת קירשנברג, בקשה לגזור על הנאשם מאסר כאורך תקופת מעצרו.

ב"כ הנאשם טענה כי התנהגות הרשויות בישראל מוכיחה שבנאשם לא טמון סיכון ביטחוני. אחרת לא ניתן להבין את החלטתם לשחררו למחסום בשתי הפעמים הראשונות בהן נתפס שוהה בישראל שלא כחוק. לדברי הסנגורית, מן הנסיבות בהן נתפס הנאשם בישראל ניתן להסיק כי נכנס לישראל לצרכי עבודה.

ב"כ הנאשם טענה עוד כי רמת הענישה הנוהגת בתחום עבירות זה שונה מן הנטען על ידי ב"כ המאשימה. בין היתר טענה הסנגורית כי אין מקום לקבוע רף תחתון גבוה מדי למתחם העונש ההולם, שהרי חריגה לקולה מן המתחם אפשרית רק לצרכי שיקום שברגיל אינם רלוונטיים בעניינם של נאשמים תושבי האזור. הוגשה על ידה פסיקה התומכת בטענותיה אלה.

דיון

בת"פ (כ"ס) 4883-07-13 מדינת ישראל נ' שחאתית (מיום 14.7.2013) הבעתי דעתי בנוגע לאופן בו יש לעצב את מתחם העונש ההולם בעבירות בהן הורשע הנאשם.

בין השאר קבעתי שם כי אין לקבל את טענת המדינה לפיה מתחם העונש ההולם את עבירת השב"ח הוא תמיד בין 30 ימי מאסר בפועל לששה חודשי מאסר בפועל; כי אימוץ מתחם עונש הולם שרצפתו 30 ימי מאסר בפועל כמוהו כקביעת עונש מינימום לעבירת השב"ח, ועל כן אינו רצוי; כי מצוקת הפרנסה השוררת בשטחי האזור היא נסיבה רלוונטית לקביעת מתחם העונש ההולם – כעולה מהאמור בסעיף 40ט(5) לחוק העונשין, התשל"ז-1977; וכי אינטרס הרתעת הרבים אינו אמור לסייע בעיצוב מתחם העונש ההולם.

על רקע דברים אלה שאמרתי, קבעתי בגזר הדין בעניין שחאתית, שנסיבותיו היו דומות מאוד לענייננו (נאשמים צעירים שנכנסו לישראל לצרכי פרנסה), כי מתחם העונש ההולם הוא בין מאסר על-תנאי לחודש מאסר לריצוי בפועל. אינני סבור כי מתחם העונש ההולם כל אחת מעבירות השב"ח במקרה דנן צריך להיות שונה.

לפיכך אני קובע כי מתחם העונש ההולם כל אחד מן האישומים בהם הורשע הנאשם הוא בין מאסר על-תנאי לחודש מאסר לריצוי בפועל.

כעת נותר לגזור את עונשו של הנאשם בתוך המתחם. בעניין זה יש לתת את הדעת לנתונים הבאים:

א. הנאשם הוא צעיר יליד 1987.

ב. לחובתו של הנאשם הרשעה קודמת אחת משנת 2011 מבית המשפט הצבאי בשומרון בעבירה של פעילות בארגון טרור, לפי סעיף 2 לפקודה למניעת טרור, והפרת הכרזת שטח סגור, בגינה נדון למאסר בפועל בן חודשיים. נוכח טענותיה של ב"כ המאשימה בדבר פגיעתו של הנאשם בביטחון המדינה, קיבלתי לידיי את פסק הדין. והנה מתברר כי הנאשם כלל לא הורשע בעבירה של פעילות בארגון טרור, אלא בעבירה של פעילות בהתאחדות בלתי מותרת לפי תקנות ההגנה, אשר התמצתה בכך שתלה דגלים ותמונות של ארגון החמאס בשטחי האזור. נוסף על כך הורשע הנאשם בעבירה של הפרת הוראה בדבר סגירת שטח, בכך שנכנס לבקה אל גרבייה כשאין ברשותו היתר לעשות כן.

הרשעה זו של הנאשם אינה תומכת בטיעון המדינה כי הלה מסכן את ביטחון המדינה, ומכאן שאינני סבור שיש לשקול נתון זה לחובתו. תובא בחשבון הרשעתו של הנאשם בעבירה דומה לעבירות עליהן נותן הוא את הדין היום.

ג. הנאשם עצור כבר כחודש ימים. ידוע כי תנאי ההחזקה במעצר קשים מתנאי ההחזקה במאסר.

התוצאה

החלטתי לגזור על הנאשם את העונשים הבאים:

א. מאסר בפועל כאורך תקופת מעצרו. הנאשם ישוחח היום ממאסר וילווה למחסום הקרוב.