מדינת ישראל נ' רדאד

החלטה

פלא בעיני מדוע מיקדה הסנגוריה טיעוניה בסוגית המצב המשפטי בנושא פסק דין שניתן בהיעדר, והסתמכה על הפסיקה לגבי תיקים אזרחיים ועל ספרו של כבוד השופט גורן "סוגיות בסדר הדין האזרחי", שעה שעסקינן בדיני תעבורה ובפרוצדורה פלילית!

בית המשפט לתעבורה, מונחה על ידי פקודת התעבורה ותקנותיה, חוק חסד"פ ותקנותיו ופסיקת בית המשפט העליון וערכאת הערעור.

לנגד עיני החלטת כב' השופט מודריק בע"פ 70050/09 חרובי פארס נ' מדינת ישראל, בו נדונה בקשת נאשם לביטול שפיטה בהעדרו, בטענה שטעה במועד. דע עקא, עניינו של חרובי פארס קשה יותר מהעניין הנידון בפני, בשל העובדה שנוספה לטענת הטעות, הנמקה שעניינה אי ידיעת השפה העברית.

בדחותו את הבקשה קבע כב' השופט מודריק:

"אין לי ספק שלעיתים, מתרחשות תקלות טעויות שונות ומשונות אצל נאשמים במשפטי התעבורה ובעטיים אין הם מגיעים למשפט.

נדמה לי שאין ברירה אלא לקבל בקשות לביטול המשפטים להוציא נסיבות מאוד יוצאות דופן שבהם התקלה או המניעה מוכחת באופן אובייקטיבי.

הסתמכות על פניות הנאשמים אפילו אם הן נתמכות בתצהיר עלולות לגרום בוקה ומבלוקה בסדר בתי המשפט לתעבורה. למעשה, לא יימצא צדיק אחד שיואיל להופיע במועד למשפט שלו ויימצאו הנאשמים מכתיבים את סדרי העבודה של ביהמ"ש".

בנוסף, לנגד עיני החלטת כב' ס. הנשיא אבן-ארי בע"פ 70618/00 סלמן נ' מדינת ישראל, בו נדחתה בקשה לביטול שפיטה בהעדר בו הציג הנאשם אישור מחלה רטרואקטיבי.

פסקי הדין המצוטטים לעיל, עולים בקנה אחד עם החלטת כב' ביהמ"ש העליון ברע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ' מדינת ישראל מיום 2.10.03. כב' המשפנה לנשיא, השופט אור, קובע בין השאר בסעיף 8 לפסק הדין כי:

" שכחה של מועד הדיון לבדה, אפילו אם ארעה בתום לב, אינה יכולה להצדיק אי הופעה לדיון (ראו: רע"א 418/85 הנ"ל). דין דומה יחול לגבי טעות משרדית של עורך הדין המייצג את הנאשם או לגבי טעות הנובעת מחוסר תשומת לב של הנאשם עצמו...".

ראה לעניין זה גם רע"פ 10200/03 דביר שחוח נ' מדינת ישראל, מפי כב' השופט ג'ובראן.

יתרה מזאת, עניינה של המבקשת קל יותר מעניין אשר נדון בפני בית המשפט העליון ברע"פ 2945/03 רסלאן נ' מדינת ישראל, מיום 14.4.03, עת אישר כב' בית המשפט העליון החלטות הערכאות דלמטה, אשר קבעו כי אין לקבל טענת המבקש לביטול פסק הדין בנימוק של אובדן הדו"ח. בהחלטה הנ"ל אושר פסק דין של שנתיים פסילת רישיון לנהג מונית (!!!!).

בעניינה של המבקשת אמורים דברים מקל וחומר.

המבקשת זומנה כחוק, בתיק בית המשפט נמצא זימון אשר חזר ועליו נכתב כי "לא נדרש" ומהווה זימון כחוק.

במקביל, עליי לבחון השאלה האם השארת גזר הדין על כנו עלולה ליצור עיוות דין. התשובה לשאלה זו שלילית.

לפי דברי הסנגורית, אין בהעלאת טענות כלליות וסתמיות כדי להוות "טענת הגנה ראויה" כמבחני הפסיקה.

העונש אשר הוטל על המבקשת הינו פסילת המינימום הקבועה בחוק.

שוכנעתי כי בהשארת גזר הדין על כנו אין חשש לעיוות דין.

לאור זאת, הבקשה נדחית.