מדינת ישראל נ' רגפורקאר(עציר)

החלטה

1.בפניי בקשה להארכת מעצרו של המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, כשבצידה הוגש נגדו כתב אישום שתוקן ובו מיוחסות למשיב עבירות של קשירת קשר לפשע, התפרצות לבניין וגניבה, הזק בזדון בצוותא והפרת הוראה חוקית.

2.אין מחלוקת בין הצדדים באשר לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר בבסיס הבקשה.

3.ב"כ המשיב עותרת לשחרורו לחלופה בבית אם חברתו של המשיב, ובפיקוחה, יחד עם פיקוחו לסירוגין של בן זוגה, מר עבדו אליהו, שאף ציין בפניי ביום 08.08.10 את נכונותו לפקח על המשיב, למרות שאיננו מכיר אותו וזו פעם ראשונה שהוא רואה אותו.

כבר בהחלטתי התייחסתי לאפשרות פיקוחו של מר עבדו כלא רלוונטית, וזאת נוכח העובדה כי אינו מכיר את המשיב יחד עם ציון שעות עבודתו בפניי, משעה 04.00 עד 16.00 ואף עד 22.00.

בהמשך התייחס לעצם אפשרות הפיקוח על המשיב בלי קשר לזהות המפקח כנ"ל.

4.תחילת הסתבכותו של המשיב היתה בהגשת כתב אישום נגדו בת.פ. 24118-11-09 (שלום ראשל"צ), בצידו הוגשה נגדו בקשה למעצר עד תום ההליכים.

על פי כתב אישום זה, ביום 16.11.09 התפרץ המשיב לבית מגורים באמצעות מפתח, וגנב רכוש רב כמפורט בסע' 2.

המשיב הביא את הרכוש לביתו של נאשם אחר, הם החביאו את הרכוש תחת השמיכה בביתו וכך גם את צרור מפתחות הבית שנפרץ.

כמפורט בבקשה שבפניי ביום 26.11.10 הורה בית המשפט על שחרורו של המשיב למעצר בית מלא, וביום 27.06.10 הפר המשיב לראשונה את תנאי שחרורו, בכך שנמצא ברח' חיל התותחנים בראשל"צ.

בהחלטתה של כב' השופטת זמיר מיום 28.06.10, הושב המשיב למעצר בית מלא יחד עם חילוט הערבויות בעניינו.

נלמד, כי בית המשפט הלך כברת דרך לעבר המשיב, ולמרות הפרת האמון על ידו – לא הורה על מעצרו עד תום ההליכים, אלא על השבתו למעצר בית, כאשר כב' השופטת זמיר ציינה בהחלטתה כי ראוי להעניק למשיב הזדמנות נוספת ואחרונה תוך שבית המשפט מכביד הכבדה של ממש בתנאי שחרורו של המשיב ומביע מורת רוחו מן ההפרה על דרך נקיטת סנקציה כספית בדמות חילוט ההפקדה במזומן וההתחייבות העצמית.בסנקציה זו שהינה מידית ומוחשית יש כדי להציב, כדברי כב' השופטת זמיר, בפני המשיב, מחיר אותו הוא נאלץ לשלם עקב התנהגותו, ולהמחיש לו כי הדבר חמור.

למרות החלטתה של כב' השופטת זמיר כנ"ל, הפר המשיב פעם נוספת את תנאי השחרור, וזאת תוך ביצוע עבירות חמורות – כמפורט בכתב האישום נשוא הבקשה שבפניי.

בכתב האישום מיוחס למשיב כי ביום 04.08.10, דהיינו, לאחר חודש ושבוע מעת מתן החלטתה של כב' השופטת זמיר, קשר המשיב קשר עם אחר לפרוץ לבית עסק, וכך בשעה 03.30, באישון לילה, הגיע לחנות בכפר-סבא והתפרץ עם אחרים למקום, תוך ניפוץ זכוכית דלת הכניסה וגניבה מכונה ממנה.

המכונה הושמה ברכב השייך למשיב.

בנסיבות אלה, הפר המשיב את תנאי שחרורו באופן ציני, לאחר תכנון מראש של ביצוע העבירות עם אחרים וכמפורט בהודעת אחד מהמעורבים, הקטין י.י –

"...ואז פגשתי אותו והוא דיבר איתי שם ואמר לי יש אפשרות לעשות כסף קל אני אתחלק איתך וזה לא מסובך, ואז הוא אמר לי אני רוצה לפרוץ לגלידריה שנקראת פעם שלישית גלידה ואני צריך שתשמור, שלא תבוא משטרה, והוא הבטיח לי שיביא לי חלק מהכסף ואז אני הלכתי איתו, זה קרוב לבי"ס ספיר, זה ממש צמוד, ואז אני שמרתי, עמדתי ליד והוא שבר את החלון עם אבן, נכנס פנימה, הוא נכנס להוציא מכונה של גלידה ולא הצליח, ואז אני נגשתי ועזרתי לו, הרמנו את המכונה והנחנו אותה בתוך הרכב שלו, ואז ברחתי הביתה...".

5.אינני סבורה כי לאחר שבית המשפט מזהיר את המשיב לבל יסתבך בשנית, כהגדרת כב' השופטת זמיר מיום 28.06.10 – "כדי להמחיש לו כי הדבר חמור" – ראוי המשיב לאמון נוסף.

6.המשיב שם ללעג ולקלס את החלטת בית המשפט, את נכונותו שלא לעוצרו עד תום ההליכים לאחר ההפרה הראשונה – ובמסגרת זו אף ביצע עבירות נוספות באורח בוטה באישון לילה, יחד עם אחרים ולאחר הכנה מוקדמת תוך שהוא מצויד בכלי רכב לצורך קידום ביצוע העבירות.

7.לא התעלמתי מהעובדה כי לחובת המשיב אין עבר פלילי – אך נוכח צבר כתבי האישום נגדו, ברי כי הוא מסתבך סדרתי בעבירות פליליות, באופן המקים באופן ברור את מסוכנותו לביטחון הציבור בביצוע עבירות רכוש ואחרות.