מדינת ישראל נ' רגפורקאר

החלטה

בפני בקשה לעיון חוזר במסגרתה מתבקשת אני להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו, וכן לחלט ערבויות והפקדות שניתנו בתיק.

כנגד המשיב והאחר הוגש ביום 19/11/09 כתב אישום המייחס לו עבירות של התפרצות לדירה, גניבה וקבלת נכסים בעוון. לצד כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו עד תום ההליכים.

בתאריך 26/11/09 הורה בית המשפט על שחרורו של המשיב בתנאים הכוללים, בין היתר, מעצר בית מלא בבית הוריו, בפיקוח אנושי.

בהמשך, ניתנו הקלות בתנאי שחרורו של המשיב, כך שאופשר לו לצאת ללימודים, וזאת ביום 3/3/10.

היום הוגש כנגד המשיב כתב אישום המייחס לו עבירות של הפרת הוראה חוקית, בכך שבתאריך 27/6/10 בשעה 11:40 נמצא המשיב ברח' חיל התותחנים בראשון לציון, בחברת אחר.

ב"כ המבקשת עותר למעצרו של המשיב עד תום ההליכים, ומפנה את בית המשפט לעובדה כי לדברי חברו של המשיב עימו נכח במועד ההפרה, מדובר בהפרה מתמשכת, כאשר המשיב שם ללעג ולקלס את החלטות בית המשפט בעניינו, ומתנהל באופן בו אינו שומר כלל ועיקר על תנאי שחרורו.

ב"כ המבקשת מבקש להדגיש כי דווקא העובדה כי בית המשפט נתן אמון במשיב והורה על שחרורו בתנאים, מחייב נקיטת סנקציה קשה משהפר המשיב את האמון שבית המשפט נתן בו.

ב"כ המשיב עותר לשחרורו של המשיב גם אם בתנאים מכבידים יותר, ומפנה את בית המשפט להלכה, לפיה החזרתו של נאשם למעצר בשל הפרת תנאי שחרורו אינה מהלך אוטומטי המתחייב מן ההפרה, אלא פועל יוצא מהפעלת שיקול דעת שיפוטי המתייחס לכלל נסיבות האירוע.

ב"כ המשיב הפנה את בית המשפט לעובדה כי מדובר בהפרה ראשונה, אשר לא לוותה בביצוע עבירה, וטוען כי התביעה מנועה מלטעון להפרה מתמשכת, נוכח העובדה כי בחרה היא להאשים אל המשיב בהפרה אחת נקודתית.

אכן, הלכת בית המשפט העליון לענין הפרת תנאי שחרור הינה ברורה וחד משמעית, ולפיה החזרת נאשם למעצר בשל הפרת צו אינה מהלך אוטומטי המתחייב מן ההפרה, וחובה על בית המשפט להפעיל את שיקול דעתו תוך שבוחן הוא את כל נסיבות האירוע.

במקרה שבפני, אכן המשיב הפר את צו בית המשפט, והדבר חמור ואין להקל בו ראש.

אכן, מדיניות ליברלית של שחרור בתנאים והטלת מעצר מאחורי סורג ובריח כאופציה אחרונה מחייבת שמירה קפדנית הן של משוחררים בתנאים והן של בית המשפט, למען לא תישמט הקרקע מתחת אפשרות שחרורם של משיבים בדרך כלל בתנאים מגבילים.

יחד עם זאת, מדובר בהפרה ראשונה שלא היתה כרוכה בביצוע עבירות נוספות.

סבורני כי ראוי להעניק למשיב הזדמנות נוספת ואחרונה תוך שבית המשפט מכביד הכבדה של ממש בתנאי שחרורו של המשיב, כמו גם מביע מורת רוחו מן ההפרה על דרך נקיטת סנקציה כספית בדמות חילוט ההפקדה במזומן וההתחייבות העצמית. בסנקציה הזו שהינה מיידית ומוחשית יש כדי להציב בפני המשיב מחיר אותו נאלץ הוא לשלם עקב התנהלותו ולהמחיש לו כי הדבר חמור.

סבורני כי לא זה המקרה הראוי לנקוט בסנקציה הקיצונית ביותר בדמות החזרתו של המשיב אל מאחורי סורג ובריח, וניתן לנקוט בסנקציה חמורה פחות.

לפיכך, ולאחר ששקלתי את מכלול השיקולים הצריכים לעניין, אני מורה על שחרורו של המשיב בתנאי מעצר בית מלא, ומבטלת את כל ההקלות שניתנו בעניינו.

המשיב ישהה במעצר בית מלא משך 24 שעות ביממה ונאסר עליו לצאת מפתח הבית מסיבה כלשהי, למעט לדיונים שייקבעו בעניינו בבית המשפט, על פי זימון כדין, ובליווי ובפיקוח צמוד והדוק של מי מן הערבים-המפקחים.

מוצאת אני טעם להבהיר היטב באזניי המשיב שאם יפר את תנאי שחרורו פעם נוספת, יש להניח שלא יהיה מנוס ממעצרו עד תום ההליכים.

כמו כן, מורה אני על חילוט ההפקדה במזומן בסך 3,500 ₪.