מדינת ישראל נ' רבה

החלטה

בפניי בקשה לביטול כתב אישום מחמת התיישנות בעבירת קנס (שימוש בטלפון נייד שלא באמצעות דיבורית).

להלן העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת: מועד רישום הדו"ח (ביצוע העבירה הנטענת) הינו 10.06.09, ביום 19.08.09 שלח הנאשם בקשה להישפט בדואר רשום, ביום 30.08.09 שלחה משטרת ישראל לנאשם מכתב בו צוין כי בקשתו להשפט התקבלה וזימון למשפט יישלח אליו במועד מאוחר יותר, כתב האישום וההזמנה לדין נושאים תאריך מיום 07.11.10, התיק נפתח בבית המשפט ביום 10.2.11 וביום 2.3.11 נשלחה למבקש ההזמנה לדין על ידי משטרת ישראל.

לטענת הנאשם משחלפה יותר משנה בין המועד בו התקבלה בקשתו להישפט לבין המועד בו נשלחה לו הזמנה לדין, חלה התיישנות, זאת, בהתאם לסעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב 1982 (להלן: "חסד"פ"). לטענת המאשימה די בהודעתה מיום 30.8.09 לפיה זימון למשפט יישלח במועד מאוחר יותר, כדי לעצור את מרוץ ההתיישנות.

בהתאם לסעיף 230 לחסד"פ יש לשלוח את ההזמנה למשפט תוך שנה מקבלת הודעתו של מי שביקש להישפט. ראה בהקשר זה ע"פ 6560/09 גז רוני נ' מדינת ישראל (מחוזי באר שבע): "לשון הסעיף ברורה ואינה משתמעת לשתי פנים – לבית המשפט נתונה המסכות להאריך לאזרח את המועד למשלוח הודעתו בדבר רצונו להישפט ולא להאריך את המועד למדינה לשלוח לו הזמנה למשפט. אם לא שלחה המדינה את ההזמנה בתוך 12 חודשים התיישן האישום ואין לבית המשפט כל סמכות שבחוק להאריך מועד זה."

על המדינה לשלוח למי שמבקש להשפט "הזמנה לדין" ואין להסתפק ב"הודעה" לפיה תישלח לו בעתיד הזמנה לדין, על מנת לעצור את מרוץ ההתיישנות.

בעניין שבנדון ההזמנה לדין נשלחה לנאשם רק ביום 2.3.11, יותר משנה וחצי לאחר שהתקבלה בקשתו להשפט.

כך גם חלפה לה יותר משנה בין הודעת המשטרה מיום 30.8.09 לפיה "זימון למשפט יישלח במועד מאוחר יותר" לבין המסמך שכותרתו "הזמנה למשפט וכתב האישום" ( 7.11.10).

לאור כל האמור לעיל והעובדה שלא נשלחה לנאשם הזמנה למשפט תוך שנה מיום קבלת הודעתו, חלה התיישנות.

בהתאם, אני מורה על ביטולו של כתב האישום.

הדיון הקבוע ליום 30.6.11 מבוטל בזאת.

להודיע לצדדים.

ניתנה היום, י' סיון תשע"א, 12 יוני 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: