מדינת ישראל נ' רבאע(עציר) ואח'

גזר דין

בעניין הנאשם 1

האישום

הנאשם 1 (להלן: הנאשם) הודה במסגרת הסדר, בכתב אישום מתוקן, המייחס לו עבירות של קשירת קשר לפשע (סעיף 499(א)(1)לחוק העונשין, התשל"ז – 1977), מתן שירות להתאחדות בלתי מותרת (לפי סעיף85(א)(ג) לתקנות ההגנה [שעת חירום] 1945) וכן איסור הכנסת חפץ אסור (סעיף 41 לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב – 1972).

על פי כתב האישום, הנאשם, תושב דהרייה שבדרום שטחי הרשות הפלשתינית באזור יהודה, הוא סוחר ירקות. אחיו פואד החזיק בחנות ירקות בשוק העירוני בבאר שבע.

קשר נקשר להברחת טלפונים ניידים לאסירים החברים בארגוני טרור, השוהים בכלא קציעות. המדובר בחפץ אסור להחזקה, והתוכנית הייתה להבריחם באמצעות הזמנה של משלוח ירקות. במסגרת זו הזמינו האסירים עלי גפן, אשר אינם מסופקים בדרך כלל, על מנת שאלה יסופקו על ידי הנאשם, באמצעות הנאשם 2, ירקן ישראלי ואיש שב"ס שקיבל שוחד. עלי הגפן עצמן הוזמנו תמורת 8800 ₪.

בד בבד, במסגרת אותו קשר, תאם הנאשם עם תושב הרשות הפלשתינית להבריח 50 טלפונים ניידים, מטענים וסוללות, לאסירים הביטחוניים בכלא קציעות. זאת, בתמורה לסכום של 150,000 ₪ שעתיד היה לשלשל לכיסו. הוא קיבל מקדמה בסך של 5000 ₪, רכש את הציוד הסלולארי המיועד להברחה, והטמין את הטלפונים הניידים בתוך ארגזים של עלי גפן שנועדו לאסירים הביטחוניים. ארגזים אלה נשלחו לחנותו של הנאשם 2, אשר מצדו נסע עם עובדיו לכלא, עם ארגזים אלה ושאר ירקות. הטלפונים הניידים התגלו בכניסה לבית הסוהר, בעת שיקוף בטחוני.

נתונים נוספים לעניין העונש

הנאשם יליד 1979, נשוי ואב לשני ילדים קטנים אשר פרנסתם עליו. הנאשם הסגיר עצמו למשטרה, לאחר שאחיו נעצר בחשד כי הוא קשור לעבירות נשוא כתב אישום זה.

הירקן ואיש השב"ס, הגיעו להסדר טיעון עם המדינה, לאחר שנמצאו קשיים ראייתיים בהוכחת ידיעתם אודות ההברחה. הם הורשעו בשוחד בלבד ונדונו לעבודות שירות במסגרת ההסדר.

שני מעורבים נוספים נשפטו בפרשה זו, שניהם תושבי טובאס שבשומרון. אלה נשפטו בבית המשפט הצבאי בשומרון, בגין עבירת "מתן כלים או אמצעים לביצוע פשע" בניגוד לצו בדבר הוראות בטחון החל באזור מגוריהם. על פי כתבי האישום בעניינם, הם אלה אשר פנו לנאשם דנן, הציעו לו את סכום הכסף וביקשו ממנו להסכים להבריח את הטלפונים. מעורב אחד, סאמר צואפטה נדון ל- 10 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס בן 8 חודשים. שם נלקח בחשבון גם כי הוא הרושע בעבר בעבירת ביטחון ונדון ל- 7 שנות מאסר בפועל, וכן נדון בעבר בגין עבירות פליליות. מעורב אחר, פראס צואפטה, אשר לו עבר נקי, ואשר למעשה שימש רק מתווך בין האחר לבין הנאשם דנן, נדון ל- 6 חודשי מאסר בפועל בלבד.

יוער כי בעניינו של האחרון ביקר בית המשפט הצבאי את הסדר הטיעון ולא כיבדו אלא לאחר התלבטות. כבוד השופט, רס"ן יריב נבון, ציין כי התביעה טענה כאשר התייחסה לעבירה זו כאל עבירה כלכלית ולא כאל עבירה ביטחונית. זאת, משום שאף אם מטרתו של הנאשם שם לא הייתה אלא להרוויח כסף, השלכות המעשה הן חמורות, וידוע כי תוכננו בעבר פיגועים באמצעות מכשירים כאלה שהוברחו לבתי הסוהר. יחד עם זאת, הוא לקח בחשבון קושי ראייתי לעניין היסוד הנפשי וציין שמטעם זה יכבד את ההסדר. כן ציין ביחס לאותו נאשם כי "ניתן לאבחן בינו לבין האחרים אשר מן הסתם ראויים לעונש חמור בהרבה".

המדינה הגישה שני מוצגים על מנת ללמד על חומרת מעשהו של הנאשם. האחד, דו"ח סטטיסטי של קצין מודיעין מטעם שב"ס, אשר ממנו ניתן ללמוד אודות נפיצותם של טלפונים סלולאריים בקרב אסירים בכלל ואסירים ביטחוניים בפרט. השני, חוות דעת מומחה מטעם השב"כ. על פי המומחה משמשים הטלפונים הסלולאריים אשר בידי האסירים הביטחוניים בישראל, בין השאר, לפעילות עוינת של ממש. המומחה דיווח על תופעה רחבה, וחסרת תקדים בשנים האחרונות, של הברחת טלפונים במגוון שיטות.

המומחה הסביר כי בתוך בתי הסוהר בישראל שוהים גם חברי ארגוני טרור בעלי וותק ומעמד בכירים. אלה, מתוך בית הסוהר, ממשיכים בקשרים עם הגורמים שמחוץ לבתי הסוהר וזאת למטרות שונות. בין השאר, משמשים הטלפונים לעצם המשך הקשר הארגוני, לתיאום העברות כספים ופעילויות שונות, לשמירה על מעמדם של האסירים הביטחוניים בתוך בית הסוהר ועוד. המומחה אף הצביע על דוגמאות בהן ניתנו הנחיות לפעילים מהחוץ שיש בהן היבטים ביטחוניים ישירים, כגון: גיוס פעילים, רכישת נשק ואף מתן הוראות לביצוע פיגועים בזמן אמת.

טיעון התביעה לעניין העונש

התובעת הדגישה בטיעוניה את ההיבטים הביטחוניים של המעשה בו הורשע הנאשם וביקשה להחמיר עמו עד מאוד. התובעת הגישה מספר פסקי דין המלמדים על רמת ענישה הנעה בין חצי שנת מאסר ועד 40 חודשי מאסר בהקשר לעבירות דומות. התובעת סבורה כי מקרה זה של הנאשם דנן חמור באופן משמעותי מרובם של המקרים האחרים ולשיטתה ראוי הוא לעונש חמור יותר.

התובעת הדגישה כי במרבית המקרים מדובר היה בהברחה של טלפון בודד או מספר טלפונים בעוד הנאשם דנן ניסה להבריח 50 טלפונים. עוד ציינה התובעת את מידת המעורבות של הנאשם דנן במעשה. הוא אשר קיבל סכום כסף ראשוני ובסכום זה הוא רכש את הציוד. הנאשם גם הטמין את הציוד במו ידיו בתוך ארגזי עלי הגפן. כן הדגישה התובעת את השכר הרב שהובטח לנאשם.

לעניין היחסים שבין הנאשם לבין המעורבים האחרים – התובעת סבורה שלא נכון לראות בנאשם כעין שליח, הכפוף לתושבי טובאס אשר פנו אליו. לדבריה, אין מדובר בחבר ארגון העושה את רצון הממונים עליו, אלא באדם עצמאי, אשר קיבל עליו משימה לשם בצע כסף. לעניין הענישה שהוטלה על האחרים, ציינה התובעת כי התביעה בבתי המשפט הצבאיים נפרדת מפרקליטות המדינה, היא פועלת על פי חוקים אחרים ומתוך מדיניות משלה. לפיכך, סבורה התובעת שלא יהא זה נכון לבצע היקש מבית המשפט הצבאי בשומרון לבית המשפט האזרחי בישראל. היא הסבירה כי לגבי הישראלים האחרים, לא הוכח היסוד הנפשי למעט לעניין השוחד עצמו.

התובעת הפנתה את תשומת הלב לכך שמרבית הפסיקה שניתנה בגין עבירות דומות היא מהזמן האחרון, שכן מדובר בעבירה חדשה יחסית מבחינת האכיפה. מטעם זה, למרות העונש המקסימאלי הגבוה, ציינו בתי המשפט כי הם פותחים בענישה ברף נמוך יחסית ורק אם התופעה תתפשט יש להחמיר בענישה. התובעת סבורה כי הגיעה העת להחמיר בעונש, נוכח התפשטות התופעה וריבוי המשפטים.

טענות הסנגור לעונש