מדינת ישראל נ' רבאע(עציר) ואח'

החלטה (בעניין המשיב 1)

1.לפניי בקשה למעצרו של משיב 1 (להלן: "המשיב") עד תום ההליכים המשפטיים.

2.ביום 1/6/11 הוגש נגד המשיב ונגד נאשם נוסף (להלן: "אלברט") כתב אישום, המייחס לו עבירות של קשירת קשר לפשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"); מתן שירות להתאחדות בלתי מותרת, לפי סעיף 85(א)(ג) לתקנות ההגנה [שעת חירום] 1945 (להלן: "תקנות ההגנה"); עשיית מעשים מטעים, לפי סעיף 134(ה) לתקנות ההגנה; איסור פעולה ברכוש למטרות טרור, לפי סעיף 8 לחוק איסור מימון טרור, התשס"ה-2005; איסור הכנסת חפץ אסור, לפי סעיף 41 לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971 (להלן: "פקודת בתי הסוהר"), איסור העברה, לפי סעיף 43 לפקודת בתי הסוהר, ועבירה לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה לעצור את המשיב ואת אלברט עד תום ההליכים המשפטיים נגדם.

3.על פי החלק הכללי שבכתב האישום, המשיב הוא תושב דאהריה שברשות הפלסטינית, ובמועדים הרלוונטיים לא היה לו היתר כניסה לישראל. המשיב עסק במועדים הרלוונטיים בסחר בירקות.

פואד רבאע (להלן: "פואד") הוא אחיו של המשיב. אף הוא תושב הרשות הפלסטינית. במועדים הרלוונטיים לכתב האישום הוא החזיק חנות ירקות בשוק העירוני בבאר שבע.

אלברט הוא בעל חנות ירקות בירוחם.

אבי אגאבאבא (להלן: "אבי") היה אחראי הקנטינה בכלא קציעות. אבי היה אזרח עובד של חברת "דדש מפיצי הדרום" (להלן: "החברה"), המספקת מוצרי מזון ומצרכים אחרים לשב"ס. על פי פקודת הנציבות של בתי הסוהר, על אסיר ביטחוני המבקש להזמין מוצרים, שאינם ברשימת הפריטים שנמצאים על המדף באופן שוטף, אלא פריטים הנמכרים על פי הזמנה מראש, לפנות בכתב ולפרט מהם המוצרים שהוא מבקש לרכוש, ולקבל אישור ממפקד בית הסוהר. על פי נהלי שב"ס והחברה, במקרה כזה היה אבי פונה אל החברה ומזמין דרכה את המוצרים. אם מדובר במוצרים שהחברה אינה מחזיקה, פונה החברה אל ספק חיצוני, מקבלת את המוצרים ומעבירה אותם לשב"ס. האסיר הביטחוני משלם את תמורת המוצרים לחברה באמצעות אבי.

על פי העובדות הנטענות בכתב האישום, עובר ליום 13/5/11 קשר המשיב קשר עם אחרים, ביניהם אסירים ביטחוניים בכלא קציעות, להבריח טלפונים ניידים לאסירים ביטחוניים בכלא קציעות (להלן: "הקשר"). במסגרת הקשר ולשם קידומו פנו אסירים ביטחוניים מכלא קציעות, המרצים עונשי מאסר בגין עבירות נגד ביטחון המדינה וחברים בארגוני טרור והתאחדויות בלתי מותרות, לאבי, וביקשו כי יזמין עבורם, בתשלום, כ-800 ק"ג של עלי גפן טריים, מוצר שאינו נמצא ברשימת הפריטים השוטפים שבקנטינה, ושיש צורך בעריכת הזמנה מיוחדת לגביו.

לאחר קבלת האישור בנוגע להזמנה על פי נהלי שב"ס, לא העביר אבי את פרטי ההזמנה לחברה, אלא פנה לאלברט וביקש ממנו כי יספק לו את עלי הגפן ומוצרים אחרים במחיר כולל של 43,400 ש"ח, מתוכם 16,000 ש"ח עבור עלי הגפן. אלברט, שאינו מחזיק או מוכר עלי גפן, פנה באמצעות פואד למשיב, שכן ידע שהמשיב הוא היחיד שיכול לספק עלי גפן באזור הדרום, ותיאם עמו מפגש לשם רכישת 800 ק"ג של עלי גפן ליום 17/5/11 תמורת סכום של 8,800 ש"ח. כמו כן בירר אלברט עם אבי את נהלי הכנסת עלי הגפן לתוך כלא קציעות, ווידא כי הבידוק הביטחוני והשיקוף נעשים על המצרכים באופן מדגמי בלבד, אם בכלל.

במקביל, תיאם המשיב עם אחר שזהותו אינה ידועה, תושב הרשות הפלסטינית, להבריח 50 טלפונים ניידים, מטענים וסוללות לאסירים ביטחוניים במתחם א' בכלא קציעות, המשתייכים לארגוני טרור ולהתאחדויות בלתי מותרות, תמורת סכום של 150,000 ש"ח. במסגרת הקשר ולשם קידומו קיבל המשיב 5,000 ש"ח מהאחר, ובסכום זה רכש בגדה המערבית 50 טלפונים ניידים עם כרטיס זיכרון, מטענים וסוללות לטלפונים הניידים.

המשיב פיצל את ההזמנה של עלי הגפן לשתי הזמנות, והעביר לאלברט ביום 17/5/11 300 ק"ג של עלי גפן טריים. אלברט העביר את עלי הגפן לקציעות יחד עם המצרכים הנוספים שהזמין ממנו אבי.

ביום 18/5/11 הגיע אבי לחנות של פואד ומסר לו שיק של שב"ס ע"ס 43,400 ש"ח, כתשלום עבור העסקה. לאחר קבלת השיק מסר אלברט לאבי מעטפה ובה 2,000 ש"ח במזומן, באומרו לו כי זה "צ'ופר", "על ההזמנה".

לאחר מכן, באותו יום, הסתיר המשיב את הטלפונים הניידים בתוך שני ארגזים ובהם עלי גפן, והעבירם, יחד עם ארגזים נוספים של עלי גפן, לבאר שבע. ביום 19/5/11 הגיעו אלברט ועובדיו במשאית לשוק בבאר שבע, והעמיסו את הארגזים על המשאית. אלברט ועובדיו המשכיו לירוחם, שם העמיסו על המשאית פירות וירקות. המשאית הגיעה לכלא קציעות, ושם הועברו הארגזים למשאית של שב"ס. בשיקוף ביטחוני שנערך לארגזים התגלו הטלפונים הניידים.

4.לשם השלמת התמונה אציין כי, כאמור, הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים גם נגד אלברט, הנאשם הנוסף בכתב האישום, וכן כי הוגשו כתב אישום (נפרד) ובקשה למעצר עד תום ההליכים גם נגד אבי.

בדיונים שהתקיימו ביום 6/6/11 בעניינם של אלברט ושל אבי הודיעה ב"כ המבקשת כי מכיוון ש"קיים קושי מסוים בראיות", היא מסכימה על חלופת מעצר בעניינם של אלברט ושל אבי, בכפוף לתנאים מגבילים שיש בהם כדי לאיין את המסוכנות הנובעות מנאשמים אלו. על כן, שוחררו אלברט ואבי לחלופת מעצר של מעצר בית.

5.בבקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים נטען כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב, ובראשן הודאת המשיב. עוד נטען לעילות מעצר שונות, וצוין כי למשיב עבר פלילי הכולל הרשעה בעבירות של שב"ח, והוא ריצה עונש מאסר בגין עבירה זו.

6.בדיון שהתקיים בבקשה למעצר עד תום ההליכים הסכים ב"כ המשיב לקיומן של ראיות לכאורה ושל עילת מעצר, אולם טען שאין להפלות בין המשיב לבין שני הנאשמים האחרים: אלברט ואבי, ששוחררו למעצר בית בהסכמת המבקשת. לטענת ב"כ המשיב, לא קיימת חולשה בראיות לגבי אלברט ואבי, ועל כן יש לנהוג עם המשיב גזרה שווה ולשחרר גם אותו לחלופת מעצר. עוד נטען כי אין חשש של ממש שהמשיב יימלט מהדין, מכיוון שהמשיב היה זה שהסגיר עצמו למשטרה בגין הפרשה דנן, ובתיק אחר שנוהל נגדו הוא התייצב לכל הדיונים.

7.לאחר שבחנתי את חומר החקירה ואת טיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה כי בעניינו של המשיב אכן קיימות ראיות לכאורה ועילות מעצר, וכי בניגוד לטענת הסנגור לא נעשתה על ידי המבקשת הפליה פסולה בין המשיב לבין אלברט ואבי, אלא הבחנה מותרת, כפי שיפורט להלן.

המשיב ואלברט הם אמנם נאשמים בכתב אישום אחד, אך לא כל העבירות שבהן הם מואשמים הן זהות, וקיים הבדל ממשי בהתנהלות הפלילית שלהם ובראיות לכאורה נגדם. כך הם פני הדברים גם לגבי אבי, כפי שיוטעם להלן.