מדינת ישראל נ' ראבי(עציר)

החלטה

רקע כללי בתמצית

1.כנגד המשיב הוגש ביום 28.7.11 כתב אישום המייחס לו ביצוע של עבירת חבלה חמורה. בהתאם לנטען בכתב האישום, תקף המשיב את המתלונן אשר הוזמן לספק שירותי הסעדה באולם אירועים, נשך אותו בחוזקה באוזנו הימנית, עד אשר נתלש חלק מאפרכסת אוזנו של המתלונן.

2.בד בבד הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים ודיון בבקשה נקבע לאחר דחייה בפניי ליום 9.8.11. בבקשה טענה המבקשת, בין היתר, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב בין היתר עדותו של המתלונן, מסמכים רפואיים, תמונות וכן הודעת המשיב אשר היה בבריחה עד כה.

3.ביום 9.8.11, ונוכח כפירת ב"כ המשיב בקיומן של ראיות לכאורה, טענו הצדדים בעניין זה. ב"כ המשיב מיקד את המחלוקת באומרו כי זו מתייחסת למה שארע טרם שנשך המשיב את המתלונן. לדבריו, המדובר באקט של הגנה עצמית מצד המשיב.

4.עיינתי בטיעוני באי-כוח הצדדים אשר מובאים בפרוטוקול הדיון מיום 9.8.11, ראה בהרחבה עמודים 9 – 12 לפרוטוקול. לא מצאתי לשוב ולאזכר את הדברים במסגרת החלטתי זו.

ראיות לכאורה – המסגרת המשפטית

5.הלכה היא, כי בחינת קיומן של ראיות לכאורה לשם גיבושה של עילת מעצר, דורשת לבחון אך ורק, האם די בראיות אשר הובאו בפניו, באם תוכחנה במהלך המשפט, כדי להוכיח את אשמת הנאשם מעבר לכל ספק סביר (ר' בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 133, 148 (1996)). על אחת כמה וכמה שאין בשלב זה לקבוע שאלות הנוגעות למשקלן של הראיות לכאורה או למהימנות העדים (ר' בש"פ 2361/09 מצארווה נ' מדינת ישראל (5.5.2009); בש"פ 3742/008 עובייד נ' מדינת ישראל (20.5.2008)).

6.בית המשפט אינו נדרש, בשלב זה, לבחינת מהימנותן של האמרות המובאות בפניו או לבחינת משקלן האפשרי של הראיות שבפניו ואת דיותן לביסוס ההרשעה.

ועל כן, "בשלב המעצר אין בית המשפט נזקק לשאלות של מהימנות ולסתירות כאלה ואחרות העשויות לעלות מן העדויות השונות שנגבו, אלא אם כן מדובר בפרכות מהותיות וגלויות לעין". (ר': בש"פ 698/06 אבו גאנם נ' מדינת ישראל ; בש"פ 1131/06 חשימה נ' מדינת ישראל; בש"פ 1572/05 זוארץ נ' מדינת ישראל ).

7.בבש"פ 7033/07 יוחייב נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) נפסק, בין היתר, כי יש לבחון האם הסתירות או הפירכות עליהן הצביעה העורר מפחיתות באופן מהותי ממשקלן הלכאורי של הראיות (ר' גם: ב"ש 322/80 מדינת ישראל נ' אוחנה, פ"ד לה (1) 359).

אחד השיקולים המנחים להורות על חלופת מעצר הוא, היעדר עוצמה מספקת של הראיות הלכאוריות כדי להצדיק מעצר בפועל, שאז ניתן להסתפק בחלופת מעצר. (ר' בש"פ 6955/05 לולחי נ' מדינת ישראל (25.7.2005); בש"פ 7525/08 כהן נ' מדינת ישראל (9.9.2008); בש"פ 3107/09 קוספרובסקי נ, מדינת ישראל (7.5.09 )).

בבש"פ 7298/05 יחזקאל נקש נ' מ"י (לא פורסם) נפסק בין היתר:

'לא די בעצם קיומן של ראיות לכאורה כדי לעצור עד תום ההליכים – יש גם לשקול את עוצמתן של אותן הראיות... אכן קיימת אפשרות כי יהיה די בשיחות אלו כדי להביא להרשעת העורר בעבירות המיוחסות לו . אולם הם לא מקימות בשלב זה, תשתית ראייתית בעוצמה כזו שתצדיק מעצר עד תום ההליכים' [ר' גם בש"פ 5073/05 שמעון בן דוד נ' מ"י (לא פורסם)].

תיק החקירה – ראיות לכאורה

8.כפי שעולה מטיעוני באי-כוח הצדדים הרי שבדיסקים (הצילומים שבאולם האירועים) לא נמצא תיעוד לאירוע. בסופו של יום בפני בית המשפט מצויות בתמיכה לטענות הצדדים, הודעותיהם במשטרה.

9.בשולי הדברים ייאמר כי לא מצאתי להידרש במסגרת הבקשה שבפניי למחלוקת – האם קיימים 8 או 9 דיסקים ועניין זה יתלבן במסגרת התיק העיקרי.

10.טענתו העיקרית של המשיב הינה טענת הגנה עצמית. לדבריו המתלונן הגיע אליו עם סכין ואז הוא התגונן ובין היתר נשך אותו באוזנו. טענתו זו של המשיב אין לה תימוכין חיצוניים או עדות מצד אחד כלשהו. (ר' לעניין זה גם הודעתו מיום 19.7.11 שעה 15:14).